פרשת שבוע
"מה טובו אוהליך יעקב
משכנותיך ישראל" (במדבר כ"ד/ה').
בלעם מבהיר במשל זה את
חשיבותם של שני מישורים בקיומו האיכותי של עם ישראל:
- צניעות ומוסריות - כאשר פתחי האוהלים פנו לכיוונים שונים.
- במניעת לשון הרע - ללא הסתכלות לבית השכן, נמנעת לשון הרע.
מכאן שההתייחסות היא לא למראה
הבית אלא לאיכותו. הכתוב מדגיש "מה טובו" לא "מה יפו", מקום
מגורי המשפחות מבטא טיב, איכות, אנושיות של כל משפחה וכל שבט.
האוהל מבטא ארעיות, מבנה
זמני, תחילת הדרך, כאשר משפחה מוקמת בתחילת דרכה, היא דומה לאוהל. רק בהמשך הופך
האוהל הזמני ל"משכנותיך ישראל", משכן קבע. כאשר ה"טובו" קיים בשלבים
הראשונים של בניית המשפחה, באוהל הארעי, בו המשפחה מתפתחת תוך תרגול של איכות,
יושר, הגינות, נמרצות ובטחון המשפחה, הרי האוהל הופך ל"משכנותיך ישראל" -
לבית קבע יציב לאורך זמן, שבו עיגון איתן וחזק של התנהגויות רוחניות ומעשיות
מעולות.
בתחילת הדרך נקרא האוהל -
"אוהליך יעקב", וכאשר האוהל הופך לבית קבוע הוא מכונה - "משכנותיך
ישראל". השם יעקב שניתן לו בצעירותו, הופך לישראל - לאב המגדל את
ילדיו ובונה משפחה קבועה. אנו הופכים מבני יעקב לבני ישראל, מיחידים לעם
.
צריכים כולנו לזכור, כל אחד
וכל משפחה - כי כדי להקים "משכנות ישראל" עם יציב איתן חזק מלוכד חכם ישר
והגון, עלינו להיות טובים ומצוינים מתחילת הדרך, מבניית המשפחה - "מה טובו
אוהליך יעקב" - מכאן הדרך לעם ישראל הבנוי על משכנות קבועים ואיכותיים. כאשר
המשכן קבוע איתן וטוב, או אז קיימת זרימה של האיכויות כלפי חוץ, לטובת אחרים, למען
עם ישראל.
בהמשך משלו אומר בלעם:
"כנחלים נטיו כגנות עלי נהר, כאהלים נטע ד' כארזים עלי מים"
(כ"ד/ו').
האיכות, המצוינות האמיתית
והטובה של כל משפחה מוסיפה לכל עם ישראל מים. לא מים עומדים אלא זורמים - כנחלים
נטיו, שהרי הנחלים הזורמים מביאים ברכה. כל בית, כל משפחה, מעבירה את המסורת לדור
הבא. הנחלים מושכים את מימיהם באפיקים שונים, ממשפחות שונות, אך הם הופכים לנהר.
כאשר הנחלים איכותיים, הרי הנהר הגדול המאחד את כולם - עם ישראל הבנוי ממשפחות
איכותיות - יוצר איכות חכמה ודעת. הנהר - עם ישראל ימשיך בעוצמתו ובחוכמתו "רק" אם
כל אחד ואחד יטמיע בתוכו ובדור הבא את התבונה. או אז נהיה כולנו "כארזים עלי
מים".
חובה עלינו להשקיע בדור הבא
כל הזמן, כדי להמשיך המסורת של החכמה היהודית. כפי שכתוב בפרקי אבות: "משה קיבל
תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים..." (אבות א'/א'). הפסוק מציין
"מסרה" ולא "נתנה", היינו קבלת תורה עם דרך ארץ, נמסרת לנו כפיקדון.
עלינו מוטלת המשימה הקדושה לשמור עליה ולמוסרה לדור הבא לילדינו שוב כפיקדון,
שיעבירו אותה לילדיהם.
האוהל והמשכנות - אין להם
משמעות, אם לא יוצקים בתוכם חכמה בינה ודעת, אם לא משלבים בתוכם לימוד, ערכים ותוכן
רוחני כל הזמן. קיומה של כל משפחה ואחדותה, הקשבה להורים המהווים דוגמא לילדיהם,
מהווה קוד הצלחה ביהדות.
בלעם במשלו המדהים, מחדיר בנו
עקרון חינוכי מדהים. הבה ניישם כולנו את התפילה הנאמרת מדי בוקר: "מה טובו
אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל".
ד"ר יחיאל
שרמן
משלי
שלמה:
"רָאשׁ
עֹשֶׂה כַף רְמִיָּה, וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר.
אֹגֵר
בַּקַּיִץ - בֵּן מַשְׂכִּיל, נִרְדָּם בַּקָּצִיר - בֵּן
מֵבִישׁ". (משלי
י'/ד'-ה')
לפנינו תקבולות ניגודיות, אשר
משלימות בהמשך כפועל יוצא, זו את זו מבחינה השלכתית. מספר גורמים משפיעים על המצב הכלכלי , ואת
זאת על ההורים להבהיר לילדיהם כחלק מן החינוך הכלכלי שעליהם לתת להם. יש להסביר להם
מהן הדרכים להגיע לעושר, כיצד יוכלו לנהל את כספם ולהבהיר להם שהתכונות המשפיעות על
המצב הכלכלי הן חריצות, רמיה ועצלות.
"רָאשׁ
עֹשֶׂה כַף רְמִיָּה, וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר" - ה"רָאשׁ" הוא הרָשׁ,
העני, הדל חסר
האמצעים, שעושה מלאכתו רמיה, כאילו הוא עובד בידיו - בעוד שידו עצלה - "כף רמיה",
המתחזה כעובדת. היא אינה עושה מלאכתה כראוי והוא לא משיג דבר. לעומת זאת, "ויד
חרוצים" - ידם של החרוצים העושים מלאכתם באמת ובאמונה, תעשיר - תשיג עושר מבורך,
כיאה לעושיה המשתדלים ועובדים כנדרש וכראוי. יש להרגיל את הידיים לעבוד בזריזות,
בכל תחום בו עוסקים, כי החריצות מביאה את האדם להישגים גבוהים בכל עניין
ודבר.
"אֹגֵר
בַּקַּיִץ - בֵּן מַשְׂכִּיל, נִרְדָּם בַּקָּצִיר - בֵּן מֵבִישׁ" - מי שאוגר, אוסף פירותיו מן
השדה בזמנם בקיץ, בחודשי אב עד תשרי, (עפ"י התלמוד הבבלי, מסכת בבא מציעא דף
ק"ו/ע"ב), הוא משכיל, נבון ומצליח. לעומתו "נרדם בקציר - בן מביש": מי שמתעצל
ומתבטל בעונת הקציר, בחודשי סיון עד
אב, ומעדיף לישון במקום לעבוד ולקצור את התבואה בזמן, הוא בן מביש הגורם בושה
והרגשת כישלון להוריו - בכך שהוא לא יוצלח ואין להוריו נחת ממנו. המסקנה: חריצות
בשילוב עם ניצול הזדמנויות בזמן הנכון, בתקופת השפע, הם המפתח להצלחה בכל עת. עלינו
להשתדל לעבוד בחריצות ובדביקות, במטרה בזמן הראוי, מתוך תבונה ריאלית והסתכלות
לעתיד באופן חיובי. כך נראה ברכה רוחנית וגשמית במעשי ידינו.
ד"ר אברהם
גוטליב
המרכז ללימודי יסוד
ביהדות
אוניברסיטת "בר-אילן"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
ילדים יקרים!
אתם מוזמנים לשתף אותנו בחווייתכם מקריאת עלונים אלו.