פרשת שבוע
"...והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה..." (אסתר ט'/כב').
חודש אדר מאופיין בשמחה, צחוק ועליזות, כפי שמוזכר בגמרא: "משנכנס אדר מרבין בשמחה" (תענית כ"ט/ע"א). אנו מצווים להרבות בשמחה דווקא בחודש אדר אך יש חשיבות להיות בשמחה תמיד. השמחה צריכה להיות איכותית והעיקר - זו מצווה גדולה לשמוח.
מדוע השמחה חשובה ועקרונית כל כך?
חסידות ברסלב מדגישה מאוד בניית עולמו של האדם, התקדמותו, פעילותו והתחדשותו מתוך שמחה גדולה. על האדם לבנות, ליצור, לגדול ולהשקיע מאמץ איתן כדי להתקדם במעלה ההר ולטפס על שלבי כל סולם, גם אם המעשה דורש מאמץ והשקעת כוחות, אך הכל חייב להיעשות מתוך שמחה.
השמחה כדברי הרבי מברסלב היא רפואה לכל מחלות הגוף והנפש, ומועילה בפרנסה, בשלום בית, בחינוך הילדים, בייאוש ובמצבי רוח. השמחה מדגישה את הטוב שבכל מצב והיא הגורם הדומיננטי המשפיע על גופנו להתגבר ולסלק את העצב הנגרם ע"י יצר הרע. הביולוגים יודעים לתאר כי אדם שמח הוא אופטימי ומאושר. בגופו של האופטימי זורם הורמון האנדרופין, אשר אינו קיים אצל העצוב והמדוכא. החברה יוצרת לכל אדם שמחה ואילו הבדידות גורמת לתחושת עצב. המחלות והבעיות נובעות לרוב בגלל חוסר שמחת חיים ולעומת זאת - באדם בעל שמחת חיים חדורה התקווה והחיות.
המחקרים מציינים כי אנשים אופטימיים, שמחים מאריכים ימים, מחלימים מהר יותר ממחלות. כנאמר: "לב שמח - ייטיב גהה, ורוח נכאה - תייבש גרם" (משלי י"ז/כב'). לא בכדי דואגים ל"פרופסורים ליצנים" בבתי חולים לילדים, כדי להחדיר תרופה מתוך שמחה ולגרום לילד להבריא במהירות.
עלינו - הורים ומורים - מוטלת החובה לחנך ילדינו להיות שמחים, לזמן להם הצלחות ולדאוג שכל עשייתם תהיה מתוך שמחה. כאשר ילדים חשים "חוויות של הצלחה" נגרמת להם תחושת שמחה המעודדת אותם ויוצרת אצלם רצון עז להמשיך להתמודד, לחשוב לעומק, ליזום, ליצור ולמצוא כל נתיב כדי להצליח. הפעלת המוח מתוך שמחה היא יותר יעילה, איכותית ומשמעותית. הצלחה תמיד גוררת הצלחה ומטפחת שמחה פנימית וחיצונית - לשמוח ולצמוח.
הרבי מברסלב מבהיר לנו כי השמחה המלווה בצחוק, בהומור, בחיוך, בשירה ובמחול - מתגברת. על כן, חשוב לגוון דרכי הוראה במשחק, בדרמה, בציור, באומנות וכמובן במוסיקה, בשירה ובמחול, כל אלה יגבירו את השמחה, הלמידה תהא איכותית וקליטה ותגבר המוטיבציה להתגבר על כל מכשול ולכבוש כל יעד.
שאלתי מנהל מוסד תיכון, הכיצד הצליח להדביק פער לימודים בזמן קצר יחסית. תשובתו הנחרצת היתה: "דאגתי שהתלמידים יצליחו בכל, רק יצליחו! כאשר המשימות היו כבדות החילונו בהקלות, בסיוע ועזרה של המורים והחברים. מתוך תחושת הצלחה המשכנו להעלות את הרף, לשפר את המגמה ולהגיע להישג המצופה. יכולנו לבצע כל זאת רק מתוך תחושת הצלחה - המביאה לידי שמחה".
מסופר על רבא שהיה פותח את יום הלימודים באמירת "מילתא דבדיחותא" ושעשע את תלמידיו כדי לפתוח את לִבם מחמת השמחה. המלמד המזרים ונושא עימו משב רוח מרענן של הומור ונינוחות, מוסיף רבות לאקלים החיובי, פותח ומטעין את לב התלמידים באנרגיה חיובית, בכוחות של מוטיבציה, סקרנות, ערנות וקשב.
שנזכה כולנו, להגדיל ורה ולהאדירה מתוך שמחה. חודש טוב ומלא שמחה!
ד"ר יחיאל שרמן
משלי שלמה
"מַעֲנֶה רַךְ יָשִׁיב חֵמָה, וּדְבַר עֶצֶב יַעֲלֶה אָף. לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת, וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת. בְּכָל מָקוֹם עֵינֵי ה', צֹפוֹת רָעִים וְטוֹבִים. מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים, וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ. אֱוִיל יִנְאַץ מוּסַר אָבִיו, וְשֹׁמֵר תּוֹכַחַת יַעְרִים". (משלי ט"ו/א'-ה')
הפסוקים שלפנינו עוסקים בנושאים הקשורים בדיבור והקשבה ומתארים את התגובה האופטימלית לדיכוי כעס, את מעלתה של לשון חכמים, את השגחת ה' על כל הנעשה בעולם, את מעלתה של הלשון הרכה והנוחה ואת מעלת האדם החכם המקשיב למוסר אביו ומיישם את הדברים בתיקון התנהגותו.
"מענה רך ישיב חימה, ודבר עצב יעלה אף" - פסוק זה מהווה מאז ומעולם אימרת כנף ליחד ההתנהגות החיובית. תגובה רכה, באדיבות ובנימוס, תשקיט כעס. יש בכך שבירת הכעס וצמצום בכעס העתידי. אם אדם צועק עלינו ואנו עונים לו בשקט ובשלווה, אנו מנטרלים אותו ושוברים את מעגל הכעס הנוראי להשלכותיו הרעות. יתרה מזאת, יתכן שנזכה בכך ליישוב סכסוכים. לעומת זאת, עלינו מאוד להיזהר, שהרי דיבורים הגורמים לשומע עצבות, רוגז ואי נעימות, מגבירים את הכעס. ניתן גם לפרש את "ישיב חימה" ככעסו של העונה. כאשר אדם מרגיש שהוא עומד לכעוס, כדאי לו לדבר ב"מענה רך" - בעדינות וברכות, אפילו באופן מלאכותי, וכך יינצל מהכעס, כדברי הרמב"ן: "תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבַזֶּה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחְטִיא בְּנֵי אָדָם" (איגרת הרמב"ן).
"לשון חכמים תיטיב דעת, ופי כסילים יביע איוולת" - לשון חכמים, האדיבה והשקולה היטב, מיטיבה עם הדעת, התבונה ומשפרת אותה ומעשירה אותה. לעומת זאת, השטות - חסרת התבונה - היא לדאבוננו נחלת הכסילים-טיפשים, שזו דרך הבעתם בשטף בלי מעצור ותוך מחשבה בטוחה שאמרו דברי חוכמה.
"בכל מקום עיני ה', צופות רעים וטובים" - השגחת ה' בעולמו היא בכל מקום ועל כל אחד. ה' משגיח מלמעלה על כל הבריות, על אנשים רעים וגם טובים כדי לשלם להם כגמולם.
"מרפא לשון עץ חיים, וסלף בה שבר ברוח" - לשון בריאה, מוסרית ורכה, היא נוחה לגוף ולנפש כמו עץ חיים - סם המופק מעצים המרפא חולים. טון הדיבור ותוכנו מרגיעים, מנחמים ומשמחים את האדם האומר והשומע ומיטיבים עימו. לעומת זאת, אם יש בלשון עקשנות וויכוחים, היא גורמת לאומר ובמיוחד לשומע ייסורי נפש וכאב גדול, העלולים לפגוע גם בנפשו. חשוב במיוחד להיזהר כשמדברים עם אנשים שנמצאים במצב נפשי קשה - מיואשים ומדוכאים. מלה אחת יכולה להציל חיים, אבל מלה לא זהירה עלולה לשבור את התקוה היחידה של השומע ואף לייאש ולהרוס.
"אוויל ינאץ מוסר אביו, ושומר תוכחת יערים" - בעוד שהאדם חסר התבונה מואס ומזלזל במוסר אביו, בדברי התוכחה שתכליתם לעורר אותו לתיקון ושיפור מידותיו, האדם בעל התבונה מרוויח ומצליח. האדם אשר שומר את תוכחת המוסר של אביו לשיפור מידותיו באופן מעשי הוא יהיה פיקח ויצליח בדרכיו תוך שהוא מתגבר על קשיים קיימים.
מסקנה:
יש לפנות לזולת בסבר פנים יפות, בשקט, בנחת ובנימוס ולשקול כל מלה לפני אמירתה, כדי שלא לגרום חס וחלילה צער לזולת. האדם החכם והנבון יודע להתבונן ולחשוב היטב וליישם זאת באופן מעשי וחיובי. השגחת ה' בעולמו היא בכל מקום ועל כל אחד ואחד, רעים וטובים. על כן, עלינו לתקן ולשפר דרכנו. יש לדבוק ולהשתמש בשפת דיבור נעימה, רכה, נוחה ומנומסת שבריאה היא לגוף ולנפש ולא בדברים קשים וחזקים. בעל התבונה מבין כיצד להפיק תועלת מעשית מתוכחת המוסר של אביו, לטובתו.
ד"ר אברהם גוטליב
המרכז ללימודי יסוד ביהדות
אוניברסיטת "בר-אילן"
