‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת במדבר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת במדבר. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 26 במאי 2011

פרשת במדבר


פרשת שבוע

"שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם, לבית אבותם..." (במדבר א'/ב').

"אמר רבי פנחס אמר רבי אידי: מאי דכתיב בראש הספר 'שאו את ראש'? 'רוממו את ראש', 'גדלו את ראש' לא נאמר, אלא 'שאו את ראש'? כאדם שאומר לקוסטינר 'סב רישיה דפלן'" (במדבר רבה א'/ט').
רבי פנחס מתייחס לביטוי "שאו את ראש" בשם רבי אידי ושואל מדוע השתמש הכתוב במלה "שאו" ולא בביטוי "רוממו", "גדלו" או "ספרו" לציון המפקד שיש לערוך כדי למנות את בני ישראל? רבי פנחס משווה את הדבר לאדם האומר לקוסטינר (לתליין): "טול את ראשו של פלוני מעליו".
לביטוי  "שאו את ראש" משמעות כפולה, המנוגדת זו לזו: מצד אחד, משמעות חיובית - מלשון התנשאות ורוממותומצד שני, משמעות שלילית -  הסרת הראש - מוות. את זאת ניתן לראות בברור בפתרון חלומות שר המשקים ושר האופים בבית האסורים במצרים ע"י יוסף. יוסף אמר לשניהם: "בעוד שלושת ימים ישא פרעה את ראשך..." (בראשית מ'), אלא שבהמשך הפסוק קיים ההבדל המסביר גורל השונה: לשר המשקים אמר יוסף: "...ישא פרעה את ראשך, והשיבך על כנך..." (מ'/יג'), ואילו לשר האופים אמר: "...ישא פרעה את ראשך מעליך, ותלה אותך על עץ..." (מ'/יט').
אם כן, כיצד ניתן לפרש נכון את הביטוי "שאו את ראש כל עדת בני ישראל"? המדרש עונה על כך, בהסתמך על דברי יוסף בפתרון החלומות ואומר: "כאן נתן רמז למשה: 'שאו את ראש' שאם יזכו יעלו לגדולה כמה דכתיב ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך, ואם לא יזכו ימותו כולם כמה דכתיב: ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ". מכאן, שבצווי "שאו את ראש כל עדת בני ישראל" נתן הקב"ה למשה רמז לעתיד עם ישראל: אם ירבו במעשים טובים - יזכו ויעלו לגדולה, אך אם לא תהיינה להם זכויות - עלולים הם למות במדבר.
הזכויות, תלויות הן במעשים העכשוויים והן ב"זכות אבות", כפי שמסביר השל"ה הקדוש (רבי' ישעיהו הלוי הורוביץ): פעמים זכות האבות משמשת כזכות לדורות הבאים ופעמים זכות האבות משמשת כ"כתב אישום". הכל תלוי במעשינו העכשוויים: אם מעשינו מעידים על המשכיות הדורות ואנו הולכים בדרכי אבות, הרי ש"זכות אבות" עומד לימיננו ועוזרת לנו. אך, אם חלילה, נסטה מן הדרך בה הובילו אותנו אבותינו ונפנה עורף למורשת אבות, תשמש "זכות האבות" כ"קטגור" האומר: 'התנהגותך מביישת את הוריך'.
כך, גם בפרשתנו: ה' פונה אל משה ואומר לו "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם...". כלומר: עליכם להקפיד להיות בעלי זכויות במעשיכם, אל תנתקו את הזהות והמורשת היהודית שקיבלתם במשפחה, בבית אבא. אם תמשיכו את שושלת האבות, תעמוד לזכותכם גם "זכות אבות" ותהיו נישאים ומרוממים בכל המובנים.

דוד דרומר

"חוויית השבוע" מוגש ע"י "החוויה היהודית" הפועלת להעמקת ערכי היהדות

פרשת במדבר (מהדורת הילדים)





"חוויית השבוע" מוגש ע"י "החוויה היהודית" הפועלת להעמקת ערכי היהדות

יום שלישי, 11 במאי 2010

פרשת "במדבר"

בס"ד.

פרשת "במדבר"

מתוך עלון "חוויית השבוע"

"וידבר ה' אל משה, במדבר סיני, באוהל מועד..." (במדבר א'/א').

בפסוק הפותח את ספר "במדבר", מוזכרים שני מושגים אשר מהותם מנוגדת זו לזו: ה"מדבר" משתרע על פני מקום רחב מאוד והוא מוגדר כ"רשות הרבים", ואילו "אוהל מועד", מצומצם מאוד בשטחו, לעומת המדבר, והוא מוגדר כ"רשות היחיד".

ניגוד נוסף אנו מוצאים בפרשתנו, באופן מניית (ספירת) עם ישראל במדבר, בציווי: "שאו את ראש כל עדת בני ישראל, למשפחותם, לבית אבותם, במספר שמות כל זכר לגולגלותם" (א'/ב'). בביטוי "במספר שמות" קיים גם כן שינוי מהותי בין שתי המלים המרכיבות את הביטוי. המלה "מספר" מציינת עניין אינסופי, וריבוי לגבי עם ישראל, כנאמר: "והיה מספר בני ישראל ככחול הים, אשר לא יִמַּד ולא יִסָּפֵר..." (הושע ב'/א'). לעומת זאת, המלה "שמות" מכוונת אותנו דווקא לאובייקט אותו מונים כאן, מצמצמת את הספירה דווקא לאנשים מסויימים ומתייחסת לעניין היחידני.

ניתן להסביר ניגודים אלה ע"י הוספת ה"קדושה". הקב"ה השכין שכינתו האינסופית, שאינה ניתנת כלל למדידה ולצמצום, דווקא בתוך "אוהל מועד", המציין שטח מצומצם ביותר לעומת ה"מדבר" - רחב הידיים. הקדושה שמשכין ה' במקום ה"פרטי" משליכה ומשפיעה מטובה על המקום ה"כללי" ומחברת בין שני מושגים מנוגדים אלה - הפרט והכלל - בין אוהל מועד שהוא "רשות היחיד" לבין המדבר שהוא "רשות הרבים" ולעולם כולו. כך פורצת הקדושה שבאוהל מועד ובוקעת מעל יריעותיו ושוטפת באור יקרות את המדבר כולו.

הקב"ה השכין שכינתו בכל אדם ואדם ע"י הנשמה שנפח בו בלידתו. כך, שכאשר קוראים לאדם בשמו, בעצם מתייחסים למהותו הרוחנית - נשמתו. כאשר משה מצווה ע"י הקב"ה למנות " את ראש כל עדת בני ישראל...במספר שמות", הכוונה להתייחסות אישית לכל אחד ואחד מן הנמנים. ע"י קריאה בשם האדם, הספירה מקבלת נופך של קדושה, כפי שמסביר הנצי"ב מוולוז'ין ואומר שמשה עמד בפתח כל אוהל ואוהל של משפחות בני ישראל וקרא בשמות האנשים שבכל אוהל. כך נתן משה רבנו ביטוי לייחודיות ולקדושה של כל אחד ואחד כפרט. בנוסף, התחברו כל ה"פרטים" למספר כולל אשר יצר את הילת הקדושה והשפיע על כולם יחד.

דוד דרומר


משלי שלמה:

"ה' קָנָנִי, רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז. מֵעוֹלָם נִסַּכְתִּי מֵרֹאשׁ, מִקַּדְמֵי אָרֶץ. בְּאֵין תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי, בְּאֵין מַעְיָנוֹת נִכְבַּדֵּי מָיִם. בְּטֶרֶם הָרִים הָטְבָּעוּ, לִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתִּי. עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת, וְרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל. בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם, שָׁם אָנִי, בְּחֻקוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם. בְּאַמְּצוֹ שְׁחָקִים מִמָּעַל, בַּעֲזוֹז עִינוֹת תְּהוֹם. בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ, וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ פִיו, בְְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ. וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן, וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם, מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת. מְשַׂחֶקֶת, בְּתֵבֵל אַרְצוֹ, וְשַׁעֲשֻׁעַי אֶת בְּנֵי אָדָם". (משלי ח'/כב'-לא')

קדמות החכמה לבריאת העולם: "ה' קנני ראשית דרכו, קדם מפעליו מאז" - אומרת החכמה: ה' ברא אותי בתחילת בריאת העולם. החכמה היא הקדומה ליתר פעולותיו של ה' בבריאת העולם מאז ומעולם. "מעולם נסכתי מראש, מקדמי ארץ" - הייתי נסיכה, במשמעות של שולטת העומדת בראש השלטון, לפני בריאת העולם.

"באין תהומות חוללתי, באין מעיינות נכבדי מים" - עוד טרם בריאת התהום שקדמה ליבשה נולדתי, כשעדיין לא היו מעיינות הבוקעים ועולים מן התהום שהם טעוני מים בכמות ובעוצמה רבה.

"בטרם הרים הוטבעו, לפני גבעות חוללתי" - עוד טרם שקעו הרים והונחו כיסודות לארץ ונוצרו הגבעות אז נולדתי, אומרת החכמה.

"עד לא עשה ארץ וחוצות, וראש עפרות תבל" - עוד טרם נבראו היישובים והמדבריות אשר מחוץ ליישובים וטרם היווצרות העפר, נולדתי, אומרת החכמה.

"בהכינו שמים, שם אני, בחוקו חוג על פני תהום" - כאשר ה' כונן ועשה את השמים הייתי שם, אומרת החכמה, וזה כאשר התהווה קו האופק - קו הגבול במקום ששמים ותהום נושקים זה לזה.

"באמצו שחקים ממעל, בעזוז עינות תהום" - כאשר ה' אימץ וחיזק את השחקים - הרקיע המבדיל בין המים שלמעלה ובין המים אשר למטה, כאשר גאו והתחזקו מעיינות התהום כדי להציף את היבשה. "בשומו לים חוקו, ומים לא יעברו פיו, בחוקו מוסדי ארץ" - כאשר ה' שם גבול קבוע לים וקבע מקום ליסודות שהארץ הושתתה עליהם בתוך מי התהום.

"ואהיה אצלו אמון, ואהיה שעשועים יום יום, משחקת לפני בכל עת" - אומרת החכמה: אני חביבה אצל ה' כמו חניך-תלמיד, ילד המשחק לפני אביו ומשמחו. ה' ראה מאז ומעולם בחכמה את דרך החיים היעילה ליישום עשייה חיובית כראוי.

"משחקת בתבל ארצו ושעשועי את בני אדם" - הייתי משחקת בעולמו של ה'. דהיינו, מופעלת מעשית כאשר שעשועי היו עם בני אדם מבקשי החכמה אותם שימחתי.

מי שמבין את החיים יודע, שהחכמה היא כלי בסיסי של תבונה מעשית לעשייה ראויה ומוצלחת. ההכנות הראויות בתכנית עבודה מחושבת, הן תנאי מקדמי לכל עשייה. הדברים באים לידי ביטוי במיוחד בבריאת העולם שתוכננה בחכמה רבה, לאין ערוך, על ידי הבורא יתברך. לכן החכמה קדומה היא לבריאת העולם, שתוכננה בקפידה באמצעותה.

ד"ר אברהם גוטליב


"חוויית השבוע" מוגש ע"י "החוויה היהודית" הפועלת להעמקת ערכי היהדות

פרשת "במדבר" (מהדורת הילדים)

ילדים יקרים, לצפייה בגודל מלא – הקליקו על התמונה!


"חוויית השבוע" מוגש ע"י "החוויה היהודית" הפועלת להעמקת ערכי היהדות

לפרטים ומידע נוסף – פנו אלינו! טל': 04-8450235, פקס': 04-8452788

מופעל ע"י "החוויה היהודית" הפועלת להעמקת ערכי היהדות

הרב אבינר