פרשת השבוע
"לא בשמים היא...ולא מעבר לים היא... כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל'/יב'-יד').
לימוד התורה הוא תמידי וחובה בעולמנו שלנו. ההתגלות האלוקית ניתנה כבר במלואה, מדגיש הרש"ר הירש, לכן אל לנו לשאול: "מי יעלה לנו השמימה וְיִקָּחֶהַ לנו..." - היכן יימצא האיש בעל רוח על אנושית שיחדור לסודות השמים, כדי להשלים את הכרתנו ורק אז נקיים את התורה.
מדגישה התורה: "לא בשמים היא...ולא מעבר לים" - התורה לא נמצאת שם, רחוק, מעבר לים. קיום דברי התורה אינו מותנה במצבים המתקיימים "אי שם". לא תוכל לומר שהתורה מתאימה רק לאלה המסתגלים לאקלים, לתנאים, לחברה. "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" - הכל תלוי בנו, במחשבותינו, בהכרתנו ובמעשינו. התורה היא תורת חיים בכל מקום ובכל זמן, וקיומה תלוי רק בך. אתה אחראי לנשיאת התורה, לקיום המצוות ולימוד, שהרי לא רק שהתורה מצויה כאן אצלנו בקרבתנו, אלא היא נמצאת בפינו, במסורת הנלמדת מפה לאוזן.
אנו מצווים ללמוד וללמד, לקבוע עִתים לתורה לעצמנו, אך גם להעבירה מדור לדור. אפשר ללמד אחרים רק אם אנו ספוגים תורה ודעת, רק אם מחשבותינו גדושות בידע-תורה, פינו יפיק חכמה. שהרי הפה הוא צינור המחשבה. הדיבור מהפה נובע מהמוח וממה שטמון בו.
משה פונה לעיני כל ישראל אל יהושע בן נון, המנהיג העתידי של העם, ומברך אותו בברכת "חזק ואמץ, כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ...ואתה תנחילנה אותם" (ל"א/ז'). בספר יהושע כתוב "לא ימוש ספר התורה מפיך..." (א'/ח'). עליך להקפיד שספר התורה יהיה מעוגן בתוכך - בפיך ובלבבך - הפה הוא האיבר שדרכו עוברת תורה מאדם לילדיו, מדור לדור. לימוד התורה צריך להיות משולב ברוח ובלב, בחכמה, בתבונה ובעשייה. לא הלימוד הוא המטרה אלא היישום - העשייה, עלינו ללמוד וליישם. כל לימוד ללא יישום אינו לימוד. הואיל והתורה קרובה אלינו ואינה נמצאת "רק" בשמים, הדרך להכרתה פתוחה בפנינו - "לא בשמים היא". משה העביר אלינו תורת אמת שניתן ללמוד אותה בהוספת ידע ולא בנבואה.
הרש"ר הירש מבהיר לנו כי כל התכונות המוסריות הדרושות להבנת התורה ניתנו לנו מתורת משה. מי שעוסק בלימוד התורה, מוצא בה את כל כלי העזר הרוחניים והמוסריים בהתמדה, וההתקדמות הולכת ומתפתחת עם הלימוד - כך מתקיימת פריחתה הנצחית.
עם ישראל לדורותיו לומד ומתפתח, מתקדם ומתחדש מתוך ספר התורה העמוק והנצחי. התורה היא תורת חיים, עלינו להיות זקופי קומה, בעלי דמוי עצמי חיובי איתן ונמרץ. כאשר אדם מאמין בעצמו - ביכולתו, מאמין בתורתו בעמו ובארצו, מאמין בצדקת דרכו, הוא יהיה חזק ואמיץ יותר ויותר. כאשר "חזקו ואמצו" משולב בחכמת התורה והלימוד ומבוטא בפה כפי שכתוב "בפיך בלבבך לעשותו", הרי הדברים היוצאים מפיו של האדם נובעים ממוח חושב ומתוך ידיעה, הם דברי חכמה, והפה מפיק חוזק ואומץ רב יותר. הכל נתון בידינו, בהתנהגותנו,בלימודנו ובדבורנו - בשימוש הנכון בפינו. הכל נמצא כאן, אצלנו, על הארץ, בתוכנו. ככל שנאמין יותר בעצמנו, ככל שנעמיק ב"אימונים" בכל תחום, הרי נרכוש מיומנויות שיפיקו מתוכנו - מפינו, מלבנו וממעשינו - את החוזק והאומץ.
ד"ר יחיאל שרמן
