‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת תולדות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת תולדות. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 24 בנובמבר 2011

פרשת תולדות

פרשת השבוע

מבחינת היקף סיפור חייו, הרי רוב חומש "בראשית" מוקדש ליעקב, הלוא הוא ישראל. יעקב הנחשב "בית", הוא אבי העם היהודי, הוא עסוק כל הזמן בבניית הדורות הבאים. יעקב ממשיך דרכו של יצחק אביו ושל סבו אברהם - אבי היהדות. דמותו וחייו המרתקים והמעניינים מפורטים היטב בחומש בראשית. את כל הישגיו, בניית ביתו, עושרו ובניינו הוא השיג במאמצים רבים, בהתגברות על מכשולים וקשיים. יעקב ראוי לרשת את הארץ ולממש את ההבטחה של בורא עולם לאברהם אבינו. הקב"ה מתגלה ליעקב שלוש פעמים בחלום: בדרכו אל הגולה, בשובו מן הגולה עם משפחתו הענפה, ובעת רדתו למצרים בסוף ימיו.
יעקב כ"איש תם יושב אהלים" גדל מתוך לימוד וחכמה ולמרות כל הקשיים בחייו הוא מצליח לבנות בית נאמן לעם היהודי המבהיר לנו שלכל אדם אישיות משלו, תכונות אופי והתנהגות המאפיינת את דמותו ותכונותיו. יצחק אביו מתייחס לכל אחד מבניו ביחס המתאים לו, שהרי, לכל אחד מהם היה אופי שונה מאחיו. מכאן אנו לומדים שיש לנהוג עפ"י הכלל: "חנוך לנער על פי דרכו", כל אחד זכאי לכלים חינוכיים המתאימים לו.
יעקב ועשו בפרשתנו מסמלים דמויות שונות אחד מן השני, מבחינת האמונות והתרבויות. יעקב מלמדנו בכל דרכיו, שאין מקבלים מתנות חינם, יש לעמול קשה בחיים כדי להגיע להישגים, יש להפעיל מוח יצירתי ואמונה שניתן להצליח אם חושבים נכון ואיכותי.
גידולם של יעקב ועשו בבית יצחק ורבקה מבהירים לנו גם כן את השוני הקיים בילדים שלנו. שני הבנים מייצגים שני יסודות שונים בביתם. עשו ייצג את הכוח החומרי ויעקב את הכוח הרוחני. ברור לנו מאז ועד היום שיש צורך בשני הכוחות הללו כדי להקים אומה ולחיות כדבעי. חשוב מאוד שיהא שילוב ושיתוף ביניהם. ברור לכולנו שיש נטיה טבעית של כל אחד מהילדים לעסוק בדברים שונים אך עלינו מוטלת החובה ללמדם את שני התחומים: הרוח והחומר.
נאמר על יעקב: "איש תם יושב אהלים", איש ישר והגון המלא רוחניות, הלומד כל הזמן, כדי לחדד את מוחו התורני. הנביא מיכה מציין: "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם". "האמת" היא התכונה המייחדת את יעקב, תכונה המבטאת קיום חובה או הבטחה - הבטחות יש לקיים.
תורת ישראל היא אמיתית ונצחית, היא לא משתנה. המציאות לעומתה משתנה כל הזמן. יעקב נחשב לאיש תורה, איש אמת. לימוד התורה החדיר בו אופי של אמת. התשתית הבסיסית והיצוקה של העם היהודי, של תורת ישראל, בנויה על "תתן אמת ליעקב".
חובה עלינו הורים ומורים לחנך את ילדינו מקטנותם בהחדרת "האמת". לתקן אותם כל הזמן, כדי שה"אמת" תהפוך לאופי מוטמע בתוכם. הניסיון מראה ומדגיש כי מי שמרגיל עצמו להיות "איש אמת" ולא לסטות מן האמת יקשה עליו לחטוא ולשקר. "איש אמת" הוא אדם ישר, נמרץ, מאתגר ואיתן. איש אמת מקיים המצוות מתוך אהבה כנה, שאינה תלויה בדבר. איש אמת מגיע בסופו של דבר להישגים ולתוצאות מרשימות, מתוך התמדה ומאמץ אמיתי, והוא מפתח חיי חברה המושתתים על הציווי: "ואהבת לרעך כמוך".

ד"ר יחיאל שרמן




משלי שלמה

"מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין, מְזָרֶה בְעֵינָיו כָּל רָע. מִי יֹאמַר זִכִּיתִי לִבִּי, טָהַרְתִּי מֵחַטָּאתִי. אֶבֶן וָאֶבֶן אֵיפָה וְאֵיפָה, תּוֹעֲבַת ה' גַּם שְׁנֵיהֶם. גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר, אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ. אֹזֶן שֹׁמַעַת וְעַיִן רֹאָה, ה' עָשָׂה גַם שְׁנֵיהֶם. אַל תֶּאֱהַב שֵׁנָה פֶּן-תִּוָּרֵשׁ, פְּקַח עֵינֶיךָ שְׂבַע לָחֶם. רַע רַע יֹאמַר הַקּוֹנֶה, וְאֹזֵל לוֹ אָז יִתְהַלָּל. יֵשׁ זָהָב וְרָב פְּנִינִים, וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת. לְקַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר, וּבְעַד נכרים (נָכְרִיָּה) חַבְלֵהוּ. עָרֵב לָאִישׁ לֶחֶם שָׁקֶר, וְאַחַר יִמָּלֵא פִיהוּ חָצָץ. מַחֲשָׁבוֹת בְּעֵצָה תִכּוֹן, וּבְתַחְבֻּלוֹת עֲשֵׂה מִלְחָמָה. גּוֹלֶה סּוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל, וּלְפֹתֶה שְׂפָתָיו לֹא תִתְעָרָב".  (משלי כ'/ח'-יט')


"מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין, מְזָרֶה בְעֵינָיו כָּל רָע" - המלך, שופט הצדק, מבריח במבטו את הרשע.
"מִי יֹאמַר זִכִּיתִי לִבִּי, טָהַרְתִּי מֵחַטָּאתִי - מי יכול להעיד על עצמו שהוא זך, טהור ונקי מכל חטא?
"אֶבֶן וָאֶבֶן אֵיפָה וְאֵיפָה, תּוֹעֲבַת ה' גַּם שְׁנֵיהֶם" - מידות ומשקלות שונים ולא אחידים שברשות האדם הם תועבת ה' כפגם מוסרי מן המעלה הראשונה, בערכי היושר, הצדק והאמת.
"גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר, אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ" - אופי זה אופי: גם במשחקי ילדים ניתן להכיר באופיו של הילד, אם יהיה זך ויפעל ביושר פועלו כשיגדל.
"אֹזֶן שֹׁמַעַת וְעַיִן רֹאָה, ה' עָשָׂה גַם שְׁנֵיהֶם" - האוזן שומעת את הדברים והעין הרואה, המתבוננת, מבחינה בכל דבר. ה' עשה גם את האדם וגם את כלי בינתו כדי שישתמש בהם למעשים טובים, שפועלו יהיה זך וישר כפי שנאמר בפסוק הקודם.
"אַל תֶּאֱהַב שֵׁנָה פֶּן-תִּוָּרֵשׁ, פְּקַח עֵינֶיךָ שְׂבַע לָחֶם" - אל תתעצל ותאהב לישון הרבה פן תתרושש, תיעשה רש מלשבת בבטלה ולא להתפרנס. פקח עיניך מן השינה ותבין שכדי לחיות צריך לעבוד ולהתפרנס ואז תשבע לחם - יהיה לך אוכל לשובע, במשמעות של תתפרנס בכבוד.
"רַע רַע יֹאמַר הַקּוֹנֶה, וְאֹזֵל לוֹ אָז יִתְהַלָּל" - יש קונה המזלזל בסחורה המוצעת לו כדי להפחית את מחירה. אבל לאחר שקנה הסחורה הולך לו להנאתו ומתפאר שקנה חפץ טוב במחיר מועט.
"יֵשׁ זָהָב וְרָב פְּנִינִים, וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת" - יש בעולם זהב ופנינים שערכם רב, אולם היקר האמיתי מכל הן "שפתי דעת" - דברים חכמים שיסודם בחכמה ותבונה.
"לְקַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר, וּבְעַד נָכְרִיָּה חַבְלֵהוּ" - השופט מרשה למלווה לקחת את בגדי הערב בעבוט (במשכון) כי הוא ערב עבור אדם זר שאינו מישראל, שלא פרע חובו למלווה. לכן "חבלהו" - עקל את בגדי הערב במשכון ותחזיק אותם כאילו הם קשורים היטב בחבל. הערבות כאן היא לפי הכתיב לנוכרים ולא הקרי לנוכריה, שהיא פורקת עול מוסרי.
"עָרֵב לָאִישׁ לֶחֶם שָׁקֶר, וְאַחַר יִמָּלֵא פִיהוּ חָצָץ" - הלחם, כינוי לפרנסה שבאה בדרך לא אמיתית, יהיו בפיו כחצץ, כרסיסי אבנים.
"מַחֲשָׁבוֹת בְּעֵצָה תִכּוֹן, וּבְתַחְבֻּלוֹת עֲשֵׂה מִלְחָמָה" - ניתן לכונן וליישם מחשבות באמצעות עצה טובה, אסטרטגית ויעילה. באותה מידה, באמצעות תחבולות, תכסיסים הנובעים ממחשבות מעמיקות ביותר, ניתן להילחם בהצלחה באויב החיצוני והפנימי: הזולת והאדם עצמו, אם הוא לא מכלכל את מעשיו בתבונה ואינו מצליח לשלוט ביצרו.
"גּוֹלֶה סּוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל, וּלְפֹתֶה שְׂפָתָיו לֹא תִתְעָרָב" - אל תתחבר ותתיידד עם מי שמגלה לך סודות של אחרים. וכן אל תהיה מעורה עם פטפטן, שהוא כמו רכלן העובר על צו בתורה: "לא תלך רכיל בעמך" (ויקרא י"ט/טז').

מסקנה:  
על האדם לעשות חשבון נפש ולהיות אמיתי, זך וישר, היודע לשמור פיו ולשונו ולא לרכל. יש להשיג דברים רק ביושר ולדבוק בהתנהגות ישרה של חסד ואמת, תוך מציאת איזון נכון בין הרצוי למצוי לפי הישר והטוב.

ד"ר אברהם
המרכז ללימודי יסוד ביהדות
אוניברסיטת "בר-אילן"

"חוויית השבוע" מוגש ע"י "החוויה היהודית" הפועלת להעמקת ערכי היהדות

פרשת תולדות (מהדורת הילדים)





"חוויית השבוע" מוגש ע"י "החוויה היהודית" הפועלת להעמקת ערכי היהדות

יום שישי, 5 בנובמבר 2010

פרשת "תולדות"

פרשת שבוע

 

"ויגדלו הנערים, ויהי עשו איש יודע ציד, איש שדה, ויעקב איש תם יושב אוהלים" (בראשית כ"ה/כז').

 

הרש"ר הירש בפירושו לפסוק זה, מדהים בעוצמת דבריו. בשום מקום לא נמנעו חכמינו מלגלות חולשות ושגיאות, קטנות וגדולות במעשי אבותינו הגדולים, ודווקא על ידי כך הגדילו תורה והאדירו את לקחה לדורות. הרש"ר הירש מדגיש, כי הניגוד העמוק בין שני נכדיו של אברהם – יעקב ועשו, מקורו העיקרי לא רק בתכונותיהם אלא בחינוכם הלקוי (בראשית רבה ס"ג/י"ד). כל עוד היו קטנים לא שמו לב להבדלים בתכונותיהם. תורה אחת וחינוך אחד העניקו לשניהם, ושכחו כלל גדול בחינוך: "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כ"ב/ו'). יש לכוון הנער בהתאם לדרכו המיוחדת לו בעתיד, ההולמת את התכונות והנטיות הרדומות בעמקי נפשו. יש לחנך אותו לקראת המטרה הטהורה, האנושית והיהודית כאחת. התפקיד היהודי הגדול אחד ויחיד בעיקרו, אך דרכי הגשמתו רבות ומגוונות, כריבוי תכונות האדם ורבגוניות דרכי חייהם. "חנוך לנער על פי דרכו" - פירושו חנכהו על פי דרכו המיוחדת לו. אומר הרש"ר הירש - המושיב את יעקב ועשו על ספסל לימודים אחד, באותם הרגלי חיים, מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה, מובטח שאת אחד מהם הוא מקלקל. אי אפשר לחנך, ללמד את שניהם באותה הדרך, הדרך צריכה להיות שונה ומתאימה לכל אחד.

אילו הקדימו יצחק ורבקה לחדור לנפש עשו, אילו למדו כיצד האומץ, הכח, הגמישות הרדומים בנפש עשו היו יכולים להטות שכם לעבודת ד' - כי אז הגיבור לעתיד לא היה הופך לגיבור ציד אלא גיבור לפני ד'. רק משגדלו הנערים והיו לגברים הופתעו לראות כי שני אחים תאומים שיצאו מבטן אחת, שגדלו, נתחנכו ולמדו באותו בית - היו כה שונים ומנוגדים במעשיהם.  החינוך שעשו קיבל לא התאים לאיש שדה - איש חוץ. חינוך זה התאים מאוד לאיש תם יושב אוהלים - ליעקב.

ההורים, יצחק ורבקה, היו חלוקים גם ברגשותיהם ביחס לבנים, עובדה שלא יכלה להשפיע לטובה. צריך להקנות אהבה שווה לכל הבנים.שוויון ברגשות ההורים לבנים, אחדות דעות, אהבה שווה לכולם - הוא תנאי חשוב בחינוך.יצחק ורבקה אהבו כל אחד ילד אחד יותר מהשני. אהדתם של יצחק ורבקה לילדיהם מובנת, אך אל להורים לכוון את חינוכם על יסוד רגשות עמומים.

עלינו, אנשי החינוך, להכיר את אפיוני הילד ואת תכונותיו כדי שנוכל למצוא את הדרך והכלים המתאימים דווקא לו. על פי הרב קוק זה מתכון חשוב ואיתן להצלחה, הכוון הנכון כדי לחנך נער שיהא מאושר, מצליחן ובעל הישגים. ככל שנתאים שיטות וכלים חינוכיים לנוער הגדל בתוכנו, כן נזכה לראות פרי בעמלנו.

הרש"ר הירש מפגין ידע רב-עצמה ואומץ בניתוח נפלא ועדכני בדרכי חינוך נכונים ואיכותיים. מדבריו נוכל ללמוד כולנו כי יש להאהיב תורה, ללמד ולחנך כל אדם בהתאם לאופיו, ליכולתו ולדרכו. כך בבית הספר וכך כל הורה עם ילדיו הפרטיים.

 

ד"ר יחיאל שרמן

 

 

 

משלי שלמה

 

"מַחְשְׁבוֹת צַדִּיקִים מִשְׁפָּט, תַּחְבֻּלוֹת רְשָׁעִים מִרְמָה. דִּבְרֵי רְשָׁעִים אֱרָב דָּם, וּפִי יְשָׁרִים יַצִּילֵם. הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם, וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד. לְפִי שִׂכְלוֹ יְהֻלַּל אִישׁ, וְנַעֲוֵה לֵב יִהְיֶה לָבוּז. טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ, מִמִּתְכַּבֵּד וַחֲסַר לָחֶם. יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ, וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי".  (משלי י"ב/ה'-י')

 

 

"מחשבות צדיקים משפט תחבולות רשעים מרמה" - הצדיק הוא זה המקפיד על עשיית צדק. מטבע הדברים, מחשבת הצדיקים היא לעשות משפט צדק מתוך יושר וכנות. ואילו כוחם של הרשעים - הפוגעים במזיד בזולת -  הוא בתחבולותיהם, בערמתם - הם בוחרים לקבל דברים בדרך של מרמה.

"דברי רשעים ארב דם, ופי ישרים יצילם" - המוטו, הסיסמא, של הרשעים היא: לארוב לדם נקי ולהסית  לשפיכות דמים - ע"י דברי בלע ושיטנה על הזולת. בעוד "ופי ישרים יצילם"- שדיבור האנשים הישרים יציל אותם מעצת הרשעים, בדחייתה. אנשים ישרים מדברים בנחת ומיישרים את ההדורים ומרגיעים את סביבתם, ובכך הם תורמים להצלת נפשות.

"הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד" - לאנשי הרשע אין קיום, תסתובב לרגע וכבר אין רשעים ותקוותם אבדה. אם רוצים להילחם כראוי ברשעות יש לעשות זאת במכה חזקה אחת, כפי שהיה במהפכת סדום ועמורה, ברגע אחד. הדבר הטוב ביותר הוא להשפיע על הרשעים ולהפוך אותם לאנשי צדק. שהרי, "ובית צדיקים" - בית של מעשי צדקה וחסד "יעמוד" - יתקיים.

"לפי שכלו יהולל איש, ונעוה לב יהיה לבוז" - כמידת שכלו, לפי רמת האינטליגנציה ופיתוח החשיבה וחידודה, יהולל איש - יזכה האיש שיהללו אותו הבריות כבעל שכל ישר ויראה הצלחה במעשיו. אולם לעומתו: "ונעוה לב יהיה לבוז" - מי שלבו ושכלו מעוותים ומסולפים והוא מנסה להצליח על ידי עיוות דין, יהיה לבוז וללעג.

"טוב נקלה ועבד לו, ממתכבד וחסר לחם" - עדיף אדם שהוא נקלה ובזוי בעיניו - שלא מחזיק מעצמו יותר מדי. הוא צנוע וענו, הוא עבד לעצמו, עובד בכל עבודה ללא בושה. תכונותיו עדיפות על אדם לא מציאותי שמחשיב עצמו למכובד ולכן הוא לא עובד קשה בביתו ובשדה ונשאר חסר לחם ונמצא ברעב. אדם שמוותר על כבודו ועובד לפרנסתו הוא מציאותי, בעל שכל ישר, לעומת השומר על כבודו וחי בדוחק ונמצא ברעב.

"יודע צדיק נפש בהמתו, ורחמי רשעים אכזרי" - הצדיק והישר מכיר היטב את נפש בהמתו לצרכיה ויודע לדאוג למחסורה. הוא גם מתחשב בה בעבודתה ולא מכביד עליה יותר מדי. אולם רחמי הרשעים, הם רחמים של אדם אכזר, והאכזר אינו יודע רחמים אפילו על בני אדם. הצדיק בעל השכר הישר מבין לנבכי נפשה של בהמתו, דואג למחסורה ושומר על בריאותה. היות שיש לו רגש והבנה כלפי בעלי החיים, סביר שיש לו רגש וסימפטיה והבנה נאותה כלפי האדם, שהוא בעל החיים הנעלה ביותר, מעל כולם. אכפתיות ואנושיות אצל הצדיק נובעת משכל ישר ומצפון והוא מבין שצריך וחייבים לרחם. אצל האכזר זה לא קיים.

 

מסקנה: יש לדבוק בצדק כדרך חיים קיומית בסיסית ולעבוד כראוי וביושר כדי להצליח. הבנת המציאות היא החכמה האמיתית. יש לעבוד ולהתפרנס בכל דרך ראויה - זה הכבוד האמיתי, כאשר "כל עבודה מכבדת את בעליה" (מסכת נדרים דף מ"ט/ע"ב). הצדיק האמיתי הוא זה מבין את נפש זולתו.

 

ד"ר אברהם גוטליב


"חוויית השבוע" מוגש ע"י "החוויה היהודית" הפועלת להעמקת ערכי היהדות

פרשת "תולדות" (מהדורת הילדים)


"חוויית השבוע" מוגש ע"י "החוויה היהודית" הפועלת להעמקת ערכי היהדות

לפרטים ומידע נוסף – פנו אלינו! טל': 04-8450235, פקס': 04-8452788

מופעל ע"י "החוויה היהודית" הפועלת להעמקת ערכי היהדות

הרב אבינר