פרשת
שבוע
"הבו
לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם, ואשימם בראשיכם" (דברים
א'/יג').
בפתחו של
ספר דברים נתקדש משה לבחור מנהיגים שבטיים, שיהיו - "חכמים ונבונים
וידועים". היינו: בנוסף לתכונות המידתיות, על המנהיגים להיות חכמים ונבונים -
מבינים דבר מתוך דבר, יודעים לשאול שאלות, להבין כל המתרחש ולהחליט החלטות חכמות
ונבונות. בנוסף, עליהם גם להיות ידועים לציבור - להיות אנשי חברה, מעורים בקהילתם,
בעלי תכונות חברתיות, המרבים ב"נתינה" לציבור. מנהיגים ראויים ומשובחים
ביותר שיבצעו משימתם בעוצמה, ביושר ומתוך אמונה ובמקביל יהיו מוערכים ע"י הציבור
בשל תרומתם לחברה.
מנהיג
צריך להיות "גיבור חכם ועצמאי", ה"גבורה" מבטאת את חשיבות הכח הגופני הבריא,
כי הובלת הציבור מתוך אמונה בבורא עולם מבוצעת בעמל קשה ומפרך ולכך יש צורך בגוף
בריא. בגוף בריא ואיתן, יושגו גם התנאים של צלילות דעת, החכמה הנדלית מלימוד תורה
מתמיד כל החיים. כמו כן, על המנהיג להיות בעל עצמאות כלכלית - שלא תהיה לו תלות
באחרים, כדי שהחלטותיו תהיינה חכמות נכונות וללא קשר למצבו האישי.
הרש"ר
הירש מסביר, שלפי ההשקפה היהודית - לא החלוש, לא הפתי, ולא התלוי באחרים נבחרים
להיות מנהיגים. לפני שהמנהיג נבחר עליו להיות "גיבור, חכם ועשיר" כלומר:
בריא בגופו, אך בריא גם ברוחו ובמעמדו החברתי. למנהיג ייעוד חשוב להוביל ולהשפיע על
מונהגיו ועליו להגיע למעלת השלמות מבחינת ייעודו האנושי, כי אדם בלתי תלוי לא יבקש
לעצמו דבר, ידע להחליט על-פי יושר והגינות ללא אינטרסים אישיים.
בסוף חומש
דברים בבחירתו של המנהיג יהושע, במקום משה, מודגשות שתי תכונות נוספות של המנהיג -
"חזק ואמץ". הרש"ר הירש מדגיש לנו כי "חזק" פירושו להתחזק בלימודיו,
מנהיג חייב לדעת שגם אם למד כל חייו והפך לחכם, הרי עליו להמשיך בלימוד וברכישת
השכלה וחכמה גם בהיותו מנהיג - מוביל. הלמידה אינה נפסקת בהיבחרו למנהיג.
התכונה
הנוספת היא "ואמץ" היינו, עליו להיות אמיץ כדי להתגבר על בעלי המחלוקות
המתנגדים לדעתו. שהרי כל תהליכי ההנהגה משולבים כל הזמן ביוזמות, ביצירתיות
ובתהליכי שינוי. מנהיג חכם הלומד כל הזמן וראשו יצירתי, יחדש ויתקדם כל הזמן, כנאמר
במסכת חגיגה "אין בית מדרש ללא חידוש". החידוש הוא תהליך שינוי, וכל תהליך
שינוי מלווה בהתנגדות של מספר אנשים. לכן, מבהירה התורה "חזק ואמץ", עליך להיות אמיץ
ולהתגבר על "המתנגדים" לתהליכי שינוי, שהרי "כל תהליך שינוי שיש לו מתנגדים, הוא
תהליך אמיתי ונכון".
מנהיג -
העומד בראש, כפי שאומר משה "ואשימם בראשיכם", יוכל להוביל את הציבור רק אם
יהיה בעל תכונות מנהיגותיות - יושר, הגינות, אמת ואמונה, בשילוב חכמה
בינה ודעת, המהווים את הבסיס החשוב להערכת המנהיג ע"י הציבור וקבלת
מרותו.
ד"ר יחיאל
שרמן
משלי
שלמה:
"בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן, תִּמָּצֵא חָכְמָה, וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר-לֵב.
חֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָעַת, וּפִי אֱוִיל מְחִתָּה קְרֹבָה. הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת
עֻזּוֹ, מְחִתַּת דַּלִּים רֵישָׁם. פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים, תְּבוּאַת רָשָׁע
לְחַטָּאת. אֹרַח לְחַיִּים שׁוֹמֵר מוּסָר, וְעֹזֵב תּוֹכַחַת מַתְעֶה". (משלי
י'/יג-יז')
לפנינו
תקבולות ניגודיות בין האדם הנבון לאדם שאינו נבון ותקבולות המבארות מיהו העשיר
האמיתי, עלי אדמות.
"בשפתי
נבון תמצא חכמה, ושבט לגו חסר לב" - בשפתי האדם הנבון, המבין דבר מתוך דבר,
תימצא חכמת החיים וההתבוננות המציאותית. בעוד שאצל הכסיל, חוסר התבונה יטפח לו
בפנים ויהיה בעוכריו כמו מכת שבט - מוט גדול שנזרק על גבו במכה נחרצת שתעצרו מלכת.
"חכמים
יצפנו דעת, ופי אוויל מחתה קרובה" - החכמה היא חכמת חיים כיצד לחיות ולהתנהג.
כאשר אין חכמה- הטיפשות שולטת ובאה לידי ביטוי בתוצאות שליליות הרות אסון לאדם
ולסובבים אותו. שהרי לעתים לא כל מה שאנו יודעים, רואים ושומעים צריך לספר לאחרים
וכך נוהגים החכמים: החכמים בעלי החשיבה הנבונה יצפנו דעת - יסתירו מידע לא רלוונטי
בלבם ולא ירצו לומר דברים מיותרים. פי האוויל, לעמת זאת, חסר התבונה דומה למחתה
קרובה - שוחה סמוכה ופתוחה - בור פתוח הנמצא בסמוך ומהווה מכשול למתקרבים אליו.
דהיינו: דברי האוויל שאינו בורר את דבריו ומדבר הרבה דברים מיותרים הם למעשה צרה
קרובה לו ולאחרים. "פי האוויל" כשם כולל לפיות אווילים שאינם יודעים להיות
מציאותיים ולחשוב מה לומר. מסקנה: לא כל מה שאנו יודעים, עלינו לספר אלא אם כן
מדובר בפיקוח נפש- דיני נפשות.
"הון
עשיר קריית עוזו, מחתת דלים רישם" - רכוש העשיר הוא למעשה "קריית עוזו" -
מבצרו, הבנוי היטב בראש הגבעה ומוקף חומות ומגדלים. הונו הוא מעוזו - ביטחונו.
ואילו מחתת דלים - חיסרון מיעוטי היכולת הוא רישם - עוניים ודלותם. ההון הוא כח
ועוצמה בעוד שהדלות היא מכשול וחיסרון.
"פעולת
צדיק לחיים, תבואת רשע לחטאת" - המהות: שכרו של הצדיק על פעולותיו הוא חיים,
כתוצר של מעשים טובים המביאים חיים, ברכה ושלום. בעוד שתבואת הרשע - הפרי במשמעות
של שכרו הוא לחטאת - כתוצר של מעשים רעים. פרנסה היא דבר חשוב ולגיטימי בחיים, אולם
תלוי איך משיגים אותה, באיזו דרך? חיובית והגונה או בדרך אחרת ושלילית.
"אורח
לחיים שומר מוסר ועוזב תוכחת מתעה" - יסוד החיים: שמירת המוסר, בדרך המוליכה
לחיים טובים, בה ילך שומר המוסר שלמד מפי החכמים ושמע לתורתם ביישום מעשי. ולהפך -
מי שמתעלם מן התוכחה שהיא הדרכה ביקורתית בהכוונה חיובית - הוא מתעה את עצמו ואת
הסובבים אותו והולך בדרך לא דרך ולכן יאבד.
מסקנה:
חיינו בעולם החומרי, תכליתם להפיק ביושר את הגשמיות, כדי לאפשר את קיומה הראוי
וההולם של הרוחניות. כך שהגשמיות בדרך התורה, תהיה בעלת צביון ומסגרת רוחניים.
שמירת המוסר כדרך חיים חיובית בהשגת החומר - הפרנסה - היא העושר האמיתי.
ד"ר אברהם
גוטליב
המרכז
ללימודי יסוד ביהדות
אוניברסיטת "בר-אילן"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
ילדים יקרים!
אתם מוזמנים לשתף אותנו בחווייתכם מקריאת עלונים אלו.