פרשת שבוע
"...זאת תורת
העולה, היא העולה..." (ויקרא ו'/ב').
על פסוק זה נשאלת השאלה: מדוע
נאמרת המלה "עולה" פעמיים? ההסבר הוא: שיש לקרוא פסוק זה בלשון תמיהה.
דהיינו, ה' שואל: "היא העולה?" האם רק את זה מביאים אתם להקריב לכבודי? כמו
המשל הידוע על מלך גדול וחשוב שיצא למסע במדבר ובא אדם משוכני המדבר והביא למלך שי
- סלסלת נצרים פשוטה מלאת תאנים וחבית יין. שאל אותו המלך: זה כל מה שמצאת להביא
לי? הרי אני מלך רם ונישא. האם מה שהבאת ראוי למלך חשוב כמוני? ענה אותו אדם למלך:
כאן, בתנאי המדבר, זה מה שהצלחתי להביא לכבודך. אך כשתשוב לארמונך, אביא לך כפי
כבודך, הרבה מאוד. הנמשל הוא: שה' שואל את עם ישראל בלכתו במדבר: "...זאת תורת העולה - היא העולה?"
- האם זה בלבד מה שאתם מקריבים לי? ועם ישראל משיב לה': אכן כן, בזמן שהותנו במדבר,
זהו המירב שאנו מביאים לך. אך לעתיד לבוא, כשיבנה את בית המקדש, נביא לך קורבנות
רבים וחשובים.
האדמו"ר הצמח
צדק, משושלת
רבני חב"ד, מבאר את כפילות הלשון "...העולה היא העולה", בראיה שונה, ראיה
חיובית יותר: במדבר שהוא מקום שומם, גם כשמביאים דבר מועט נחשב הוא לייחודי, גם
סלסלת תאנים ויין, אשר מביאים למלך במדבר, מהווים כיבוד גדול למלך. ה', שהוא מלך
מלכי המלכים, מעריך מאוד את השי הצנוע שמעניקים לו במדבר. הוא אומר לעם ישראל: "העולה, היא העולה?" זה מה שהצלחתם
להביא לי במדבר השומם? כל הכבוד! יישר כוחכם על ההשתדלות שעשיתם, אני מעריך זאת
מאוד.
מדברי הצמח צדק אנו רואים שכל
מחשבה, דיבור ומעשה חיוביים שאדם עושה לכבודו של ה', גם אם הם באים לידי ביטוי
בדברים פשוטים, ה' מחבבם ומוקירם וגומל לאדם טוב וחסד.
נלמד מכך כולנו לחיי היומיום.
התנאים האובייקטיביים משפיעים מאוד על אופן הביצוע של הדברים לכן יש לדון לכף זכות
ולראות את "חצי הכוס המלאה" בכל דבר ועניין.
דוד
דרומר
משלי
שלמה:
"נְצֹר בְּנִי מִצְוַת
אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּש תּוֹרַת אִמֶּךָ. קָשְׁרֵם עַל לִבְּךָ תָּמִיד, עָנְדֵם
עַל גַּרְגְּרֹתֶךָ. בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשׁמֹר
עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, וְדֶרֶךְ
חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר. (משלי ו'/כ'-כג')
"בְּנִי שְׁמֹר אֲמָרָי,
וּמִצְוַֹתי תִּצְפֹּן אִתָּךְ. שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה, וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן
עֵינֶיךָ. קָשְרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ. אֱמֹר
לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ, וּמֹדָע לַבִּינָה תִּקְרָא". (משלי
ז'/א'-ד')
המחנך החכם, המכיר היטב את
נבכי נשמתו של האדם, אומר את חכמת החיים:
"נצור בני מצות אביך, ואל
תיטוש תורת אמך" - שמור היטב את מצוות התורה כפי שלמדת מאביך, ואל תיטוש ולו
לרגע קט את דרכי החינוך שלמדת באופן מעשי מאמך.
"קשרם על לבך תמיד, ענדם
על גרגרותיך" - המצוות ודרכי החינוך חייבות להיות חלק בלתי נפרד מהאדם, הם
כתכשיטי נוי על הצוואר לזכרון להימצאותם חקוקות על לוח לבך כחלק בלתי נפרד ממך.
"בהתהלכך תנחה אותך בשכבך
תשמור עליך, והקיצות היא תשיחך" - התורה איתך כל הזמן: כשאתה מהלך ביום - היא
מנחה אותך בדרך טובה שהיא דרך החיים, בשכבך לישון בלילה - היא תשמור ותגן עליך שלא
יאונה לך כל רע בשנתך, וכאשר תקיץ משנתך - היא תשיח עמך ותשעשע
אותך.
"כי נר מצווה ותורה אור
ודרך חיים תוכחות מוסר" - כך הוא ערכן של התורה והמצוות: המצווה היא כמו נר
דולק המאיר בחשכת הלילה למחזיקו, התורה היא כמו אור הבוקע מן הנר להאיר את הדרך
באפלה אשר ילך בה המתבונן ולא יכשל. כך הן תוכחות המוסר, כדרך לחיים יעילים
ובטוחים, המדרבנת את השומע להלן להתנהג בדרך החיובית והטובה.
"בני שמור אמרי, ומצוותי
תצפון איתך" - יש לשמור את המצוות ולקיימן על פי ההדרכה, באופן מעשי.
"שמור מצוותי וחיה, ותורתי
כאישון עיניך" - שמור את המצוות ליישומן לחיים כתורת חיים, שהיא תורת ה'. על
מצוות התורה ליישומן, להיות שמורות היטב, כבבת העין-כאישון העין. על המצוות להיות
שגורות וברורות לעשיה.
"קשרם על אצבעותיך, כתבם
על לוח לבך" - לשם זכירה מתמדת של המצוות התורה עליך לקשרם, כביכול, על
אצבעותיך לאות על ידך ועל לבך - כתובות על לוח לבך, כנגד הלב - מקור הרגש האנושי
לזיכרון תמידי.
"אמור לחכמה אחותי את
ומודע לבינה תקרא" - כדאי ומומלץ מאוד לדבוק בחכמה והבינה כדרך חיים חיובית
אידיאלית. לחכמה תאמר "אחותי את" - שיש לנו קרבה בקשר דם בל ינתק. "ומודע"-מַכָּר, הקרוב קרבת נפש-ידיד נפש,
"לבינה תקרא"- היא התבונה היישומית.
ד"ר אברהם
גוטליב
המרכז ללימודי יסוד
ביהדות
אוניברסיטת "בר-אילן"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
ילדים יקרים!
אתם מוזמנים לשתף אותנו בחווייתכם מקריאת עלונים אלו.