פרשת השבוע
"ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב..." (בראשית כ"ד/כג').
אברהם ויעקב היו רועי צאן, הם נדדו ממקום למקום, חלק מהנדידה נבע מהימנעות מעימות עם התושבים בארץ. רק יצחק נטע, זרע וישב במקום קבוע. יצחק נולד בארץ וחי כל ימיו בארץ.
שליחותו של יצחק מוגדר "בשדה". חז"ל מפרשים "לשוח בשדה - להתפלל בשדה". יצחק התפלל לפנות ערב, מכאן למדו חז"ל שיצחק תיקן את תפילת מנחה. יצחק קשור לשדה, לקרקע, לגידולי הקרקע - לנטיעות וניצול הקרקע כתשתית יצוקה לקביעות, לדורות.
כאשר אדם גר בארץ ישראל הוא מקיים מצווה חשובה של ישוב הארץ. קיימות שפע מצוות הקשורות בקרקע והן מעשירות את האדם. כמו ביכורים, תרומות ומעשרות, נתינה לעניים - לקט פאה ושכחה. בכך האדם העמל בקרקע לגידול הצמחים, משלב שפע מצוות ההופכות הישיבה בקרקע למשמעות ערכית וחשובה-לערך רוחני ולא רק כלכלי.
יצחק, כאיש שדה, האמין בבורא עולם הדואג לברכת השדה. שהרי בתפילתו ידאג הקב"ה לגשמים ולצמיחה מיטבית של הזריעה והנטיעות, מה עוד שישיבה בקרקע והתנחלות בה, מקדשת את המקום והופכת אותו למקום קבע. יצחק כ"איש שדה" ראה חשיבות רבה בגידולי הקרקע אך בעיקר הקפיד לנטוע את האמונה, את השמים, את בורא עולם בארץ. כפי שמציין הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פרק נ"א), שהעמל הקשה בעבודת האדמה חשוב מאוד אך התכלית-היעד החשוב הוא לבנות עם, מדינה -שיגבירו את האמונה בקב"ה. יצחק מלמדנו שיש להתקרב באמונתנו לבורא עולם, לא רק בעמלנו לנטוע ולעזור לחלשים, אלא לשלב בעבודת הקרקע גם תפילה. תפילת יצחק בשדה באה ללמדנו שגם האדם הטרוד כל היום בעבודתו, במלאכתו, צריך לזכור את ייעודו בחיים. תפילת מנחה באמצע יום העבודה, מזכירה לכל אחד מאיתנו שגם באמצע העמל אל לנו לשכוח את חשיבות האמונה והתפילה לקב"ה.
הרב קוק (בעולת ראי"ה עמ' י"ג) מדגיש, שכאשר האדם עובד ועמל באדמתו ומשלב תפילת מנחה ותורה, הרי הכל נעשה בשירה - גם גידול הצמחים - הכל הומה, שואף, עורג ושוקק לחמדת השלמות. פיתוח אישיותו הייחודית של האדם מהותית וחשובה ביהדות, כל אדם חייב ללמוד ולהתפתח מבחינה שיכלית ואנושית, אך תמיד עליו לשלב לב טוב ולעשות הכל עם רגש עמוק. שילוב מהותי של אינטליגנציה שיכלית עם אינטליגנציה ריגשית .אך היהדות מבוססת על שילוב ייחודיות מתוך אחדות. פיתוח האדם חייב להיות משולב עם אהבת אדם, נתינה וכבוד לאחר, כפי שמצוין בפרקי אבות: "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים".
פרשת זיווגם של יצחק ורבקה המודגש בפרשתנו מבהירה לנו את משמעות גמילות חסדים הקשורה קשר הדוק לתורה ועבודה. ניתן ללמוד זאת דרך הקשר שנוצר בין יצחק לרבקה. עבד אברהם-אליעזר, בוחר את רבקה בעיקר משום קיום המצווה החשובה של "גמילות חסד". רבקה רצה הלוך ושוב לבאר כדי לשאוב מים לגמלים. הדבר מעיד על טיבה האיכותי בגמילות חסד ועל טוב לבה.
נמצאנו למדים, שלא די בכך שאדם לומד תורה ומשלב את "לשוח בשדה" - את ה"עבודה שבלב" - תפילה, או עבודה כדי לפרנס את משפחתו וילדיו. חובה עליו לתת ביטוי לשכינה ולשלב את "גמילות החסד" - אהבת אדם, עזרה לזולת ונתינה.
ד"ר יחיאל שרמן
משלי שלמה
"מְשַׁדֶּד אָב יַבְרִיחַ אֵם, בֵּן מֵבִישׁ וּמַחְפִּיר. חֲדַל בְּנִי לִשְׁמֹעַ מוּסָר, לִשְׁגוֹת מֵאִמְרֵי דָעַת. עֵד בְּלִיַּעַל יָלִיץ מִשְׁפָּט, וּפִי רְשָׁעִים יְבַלַּע אָוֶן. נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים, וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים. לֵץ הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכָר, וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם. נַהַם כַּכְּפִיר אֵימַת מֶלֶךְ, מִתְעַבְּרוֹ חוֹטֵא נַפְשׁוֹ. כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת מֵרִיב, וְכָל אֱוִיל יִתְגַּלָּע. מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ, ישאל (וְשָׁאַל) בַּקָּצִיר וָאָיִן. מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ, וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה. רָב אָדָם יִקְרָא אִישׁ חַסְדּוֹ, וְאִישׁ אֱמוּנִים מִי יִמְצָא. מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק, אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו". (משלי י"ט/כו'-כ'/ז')
"מְשַׁדֶּד אָב יַבְרִיחַ אֵם, בֵּן מֵבִישׁ וּמַחְפִּיר" - בן זה הוא הגרוע שבגרועים, בן מביש ומחפיר שמתברר שהוריו לא יסרוהו-חינכוהו כראוי בקטנותו והוא מעין בן סורר ומורה שדיברה בו התורה (דברים כ"א/יח'). הוא שודד את אביו וגוזל נכסיו עוד בחייו וגורם לאמו לברוח מהבית תוך שהוא ממיט עליהם בושה, חרפה וכלימה ברבים.
"חֲדַל בְּנִי לִשְׁמֹעַ מוּסָר, לִשְׁגוֹת מֵאִמְרֵי דָעַת" - אל תשמע לדברי המוסר, אם אינך רוצה להתנהג לפיהם בדרך הסבירות והדעת.
"עֵד בְּלִיַּעַל יָלִיץ מִשְׁפָּט, וּפִי רְשָׁעִים יְבַלַּע אָוֶן" - עֵד שקר רשע ידבר במשפט הצדק בלשון מליצית כדי שדבריו ייראו חשובים ואמיתיים וגם יתלוצץ באירוניה.
" נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים, וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים" - למתלוצצים המזלזלים בחיי אדם, שלא בוחלים ולא מתביישים לתת עדות שקר, מוכנים עונשים מאת ה'. כאשר לכסילים חסרי התבונה מצפות מהלומות חזקות פיזיות ולא רוחניות נפשיות.
"לֵץ הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכָר, וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם" - אסור להרבות בשתיית יין, מי שלא שם לעצמו בחיים גבולות בכל דבר ובמיוחד בשתיית יין ומרבה לשתות, הוא נעשה לץ, קל דעת, אינו רציני ושקול בדעתו. כאשר הוא מרבה לשתות את השיכר, מעשיו מבולבלים והוא מעורר מהומות ומטריד את הסובבים אותו. כל מי שמתמסר ומתמכר לשיכר ושותה לשוכרה, לא יוכל להתנהג בחכמה ובתבונה ואף לא לרכוש ולהשיג חכמה.
"נַהַם כַּכְּפִיר אֵימַת מֶלֶךְ, מִתְעַבְּרוֹ חוֹטֵא נַפְשׁוֹ" - המנהיג האידיאלי הוא צדיק וישר. כעס המלך הוא כשאגת האריה החזק, המעוניין בטרף ומטיל בשאגתו אימה ופחד על החיות. נאמר: אימת מלך ולא זעף מלך, כפי שנאמר לעיל (י"ט/יב'). כאשר מטרת שינוי הלשון שלפנינו להדגיש את המורא הגדול. מי שמרגיז את המלך עד שיתמלא עליו עברה-כעס, הוא חוטא לנפשו, לעצמו, מתחייב בנפשו ומשחית ופוגע בעצמו.
"כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת מֵרִיב, וְכָל אֱוִיל יִתְגַּלָּע" - המנהיג החכם יודע כיצד להתנהג. לאיש שהוא מנהיג חכם, בעל שיעור קומה, יש ערכי חינוך והוא חולק כבוד לבריות ונמנע מלהגיע לידי ריב, לעומת האוויל חסר התבונה הנהפך ללעג בעיני הבריות.
"מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ, וְשָׁאַל בַּקָּצִיר וָאָיִן" - העצל שלא רוצה להתאמץ, בגלל הגשמים או בגלל הקור, לא יוצא בחורף לחרוש שדה ולזרוע אותה. בזמן הקציר, כאשר מזג האוויר יהיה נוח יותר, הוא ילך ויבקש תבואה בשדהו ולא ימצא. שהרי כל דבר מומלץ לעשות בעִתו ובזמנו.
"מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ, וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה" - כמו מים עמוקים, כך התוכנית שהיא עצה טובה מאיש חכם ומבין. רק האדם הנבון יצליח להעלות את עצת חברו ממעמקי לבו, יבין אותה ויישמה כיאות.
"רָב אָדָם יִקְרָא אִישׁ חַסְדּוֹ, וְאִישׁ אֱמוּנִים מִי יִמְצָא" - אדם שהוא רב גדול בערכו ובמעמדו, יקרא בעת הצורך לאיש חסדו, בריתו ואמונו, לסייע לו. אבל למען האמת, איש אמונים כזה מי ימצא? כי הוא יקר המציאות.
"מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק, אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו" - איש נבון ההולך בדרכי תום, אמת וצדק ויושר, זוכה לצאצאים שלמדו ממידותיו הנעלות ומהתנהגותו החיובית כדוגמא אישית למופת והם זוכים לטובה וברכה בזכותו.
מסקנה:
התבונה היא מפתח להצלחה. המתנהג בתבונה עשוי להינצל מן הרעה. האב הנבון משכיל לחנך את בנו במסגרת שצביונה יראה ואהבה תוך מציאת איזון בין שתי מידות מנוגדות אלה. שהרי היראה מרחיקה, בעוד שהאהבה מקרבת. המטרה היא שהבן יקשיב, יקבל הערות והארות וישפר את מידותיו. יש לשמור על שפיות ולא להרבות במשקאות אלכוהוליים הפוגעים בשפיות הדעת. המנהיג האידיאלי חולק כבוד לבריות ונמנע מלהגיע לריב. הצדיק זוכה לצאצאים הגונים כמוהו ורווה מהם נחת וטוב יחד עם הסובבים אותם.
ד"ר אברהם גוטליב
המרכז ללימודי יסוד ביהדות
אוניברסיטת "בר-אילן"
