פרשת השבוע
"ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה..." (בראשית כ"ח/יב').
חומש "בראשית" משופע בחלומות מרתקים ומעניינים, שמתגשמים הלכה למעשה. מחלומות אלו ניתן ללמוד על חשיבות האדם החולם להגיע לפסגות ולהשיג יעדים חשובים בדרך יצירתית. יעקב ראה בחלומו "סולם מוצב ארצה" - סולם שנטוע ומחוזק היטב בקרקע ועם זאת "ראשו מגיע השמימה" כביטוי לשאיפות ולחלומות שיכולים להגיע לשחקים.
לחלומות יש פתיחות, ראיה מרחבית עמוקה ורחוקה, אומץ ועוז להטיל ספק בהנחות היסוד המקובלות בחברה. לחלומות יש יתרון באשר לחלומות אין ביקורת. הרי בחלום הכל אפשרי וכך המוח פורה מאוד וכמובן יצירתי. האדם היצירתי מפעיל מוח פורה להפוך יש מאין, להפוך דמיון למציאות "מותר האדם מן הבהמה" בחכמה. צריך חשיבה שונה כדי להיות יצירתי ופורה, צריך חשיבה חדשנית וגמישות מחשבתית שיש בהן פתיחות ונתינת "במה" לכל רעיון מחכים.
בהכירי היטב את מערכת החינוך אני יודע כי היצירתיות מתחוללת אצל מנהלים מנהיגים שחולמים על חדשנות מתמדת בביה"ס. אלה הרואים כל הזמן את הקיים המבוסס על תהליכי שינוי מתמידים, אלה החושבים הוגים וחולמים, אלה המאזינים לכל יוזמה ומאפשרים "במה" אמיתית לביטוי המחשבה ומציאת נתיב ליישום רעיונות יצירתיים, הם אלה ההופכים חלום למציאות. ההצלחה ברובה נתונה בידי המורים והתלמידים המקבלים "במה" - קרקע פוריה להביע רעיונותיהם וליישמם. אם ההורים גם הם משולבים בחשיבה היצירתית, המוטיבציה מדהימה והחכמה מרקיעה שחקים.
ככל שמנהל דואג ללמידה משמעותית של התלמידים ובעיקר של המורים, הוא פותח להם צוהר מוחי פורה ההופך להיות יצירתי. היצירתיות אינה תופעה חד פעמית, צריך לבנות ילדים, מורים ומנהלים שיהיו יצירתיים כל הזמן ולא לראות את היצירתיות כמשהו חולף. ככל שנעודד את היצירתיות, את החלומות ולא נדגיש שיפוטיות, צנזורה וביקורת, נאפשר לכל אחד ליצור ולחדש.
ראוי שכל מנהל יציג בפני כולם דילמות ובעיות ולמצוא להם פתרון יחדיו. ראוי שכל מנהל ישאל עצמו כל הזמן, מה הפוטנציאל הגלום בכל יחיד, בכל עובד, בכל תלמיד. כמו כן, אסור למנהל שהוא מנהיג להדגים דמות היודעת הכל ואינה מקשיבה לאחרים.
מנהל, שהוא מנהיג, צריך לתת דוגמא אישית ל"פתיחות", לבניית קרקע יצוקה המאפשרת לנוע עליה בביטחון, בחדווה, בשמחה ובמוח פורה. ה"פתיחות" מאפשרת ליצוק יוזמות ויצירתיות, ההתייחסות החיובית מעוררת יצירתיות נוספת וחשובה. מנהלים רבים מתארים כיצד הם מעודדים את המורים לחשוב ולהביע בקול רם את חלומותיהם. הם מפעילים מוח חושב המלווה בחלומות ובדמיון, הם משדרים לכל הסובב אותם כי ההתחדשות היא הבסיס להמשך עמל חינוכי פורה. הם אינם נחים על זרי דפנה גם אם בית ספרם הגיע להישגים נאים. הם גם אלה הדואגים ליישם כל חלום יצירתי למציאות.
ככל שהמנהל יהיה מקורי, בטוח בעצמו כ"סולם מוצב ארצה", גמיש מחשבתית, פתוח, רחב אופקים, מחייך, נחמד, חכם ובעיקר יוצר חיי חברה בקרב המורים, הוא יצליח להגשים את החלומות ולהביא להישגים אשר ראשם "מגיע השמימה".
ד"ר יחיאל שרמן
משלי שלמה
"מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, יִדְעַךְ נֵרוֹ באישון (בֶּאֱשׁוּן) חֹשֶׁךְ. נַחֲלָה מבחלת (מְבֹהֶלֶת) בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ. אַל תֹּאמַר אֲשַׁלְּמָה רָע, קַוֵּה לַה' וְיֹשַׁע לָךְ. תּוֹעֲבַת ה' אֶבֶן וָאָבֶן, וּמֹאזְנֵי מִרְמָה לֹא טוֹב. מֵה' מִצְעֲדֵי גָבֶר, וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ. מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ, וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר. מְזָרֶה רְשָׁעִים מֶלֶךְ חָכָם, וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן. נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם, חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן. חֶסֶד וֶאֱמֶת יִצְּרוּ מֶלֶךְ, וְסָעַד בַּחֶסֶד כִּסְאוֹ. תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם, וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה. חַבֻּרוֹת פֶּצַע תמריק (תַּמְרוּק) בְּרָע, וּמַכּוֹת, חַדְרֵי-בָטֶן". (משלי כ'/כ'-ל')
"מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, יִדְעַךְ נֵרוֹ באישון (בֶּאֱשׁוּן) חֹשֶׁךְ" - אדם שלא יודע להעריך, להוקיר ולהכיר טובה להוריו ופוגע בהם רוחנית, מילולית וכמובן גם פיזית, הוא ארור ונרו יכבה באמצע הלילה - ימות בטרם עת, באופן פתאומי.
"נַחֲלָה מבחלת (מְבֹהֶלֶת) בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ" - נחלה שבאה לידו של אדם בדרך גזלה או מרמה, היא רכוש מתועב במשמעות של בחילה ומיאוס. או נחלה שבאה בלי עמל, בפתאומיות ובאמצעים בלתי כשרים, "אחריתה לא תבורך" - אין ברכה בהשגת רכוש בדרכים לא ישרות.
"אַל תֹּאמַר אֲשַׁלְּמָה רָע, קַוֵּה לַה' וְיֹשַׁע לָךְ" - אל תאמר בלבבך 'אשלם רעה לאלה שגמלו לי רעה'. דהיינו: "מדה כנגד מדה" (ויקרא י"ט/יח'). אלא, מסור דינך לשמים ובטח בה' שהוא יושיעך ויחלץ אותך מהרעה הזאת.
"תּוֹעֲבַת ה' אֶבֶן וָאָבֶן, וּמֹאזְנֵי מִרְמָה לֹא טוֹב" - כפי שנאמר לעיל (פסוק י'), תועבה היא בעיני ה' שאדם מחזיק ברשותו מידות ומשקלות שונים ולא מדויקים. דבר כזה הוא לא טוב. יש בכך פגיעה עצומה בערך היסוד המוסרי-ערכי של האדם עלי אדמות: היושר האישי. על האדם חובה להיות ישר, כנה ואמיתי כלפי אדם וכלפי השמים.
"מֵה' מִצְעֲדֵי גָבֶר, וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ" - ה' מכוון את צעדי האדם ומעשיו בעולם. והאדם לא מבין כלל את דרכו. לאדם אין מושג מדוע הוא עושה את מעשיו, כי הכל מתוכנן בקפידה ומותווה מלמעלה מאת ה'.
"מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ, וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר" - לעִתים הנדר הוא מוקש (מלכודת) לאדם העלול להקדיש דבר לה' שלאחר מעשה יתחרט על מעשיו, על נדרו ויבוא לחקור ולחפש פתח להתרת הנדר.
"מְזָרֶה רְשָׁעִים מֶלֶךְ חָכָם, וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן" - מלך חכם ונבון יודע להפיץ את הרשעים, לפזרם כמו שהרוח מפזרת את המוץ (קליפת גרגר הדגן). דהיינו: המלך יענישם בחומרה, שהוא יכול לגלגל עליהם את אופן העגלה שדשים בה את התבואה - חובטים באמצעותה את שיבולי הדגנים ומוציאים מהם את הגרעינים.
"נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם, חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן" - נשמתו של האדם משולה לנר ה' השולט על כל גוף האדם ורואה את כל מחשבותיו ואפיונו לפי התנהגותו.
"חֶסֶד וֶאֱמֶת יִצְּרוּ מֶלֶךְ, וְסָעַד בַּחֶסֶד כִּסְאוֹ" - מלך טוב, שהוא מנהיג אמיתי ואכפתי, משלב בהתנהגותו את שתי המידות "חסד ואמת" - לפנים משורת הדין עם הדין. "את כסאו", את מעמדו, תומך המלך ומבסס ושומר עליו בחסד,לפנים משורת הדין, כדי לסייע ולהסתייע.
"תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם, וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה" - תפארת הצעירים היא הכח בעוד שהדר הזקנים, יופיים, הוא השיבה - חכמת החיים הנקנית ונרכשת מתוך ניסיון רב שנים.
חַבֻּרוֹת פֶּצַע תמריק (תַּמְרוּק) בְּרָע, וּמַכּוֹת, חַדְרֵי-בָטֶן" - "ייסורין ממרקין (=מכפרים על) כל עוונותיו של אדם" (ברכות דף ה' ע"א). פצעים הם "תמריק" מנקים ומסלקים את הרע. או "תמרוק", משחה או סם המנקים את הרע, את הלכלוך ומייפים את הגוף. וכן המכות באיברים הפנימיים של הגוף - הרגש, המצפון והשכל.
ד"ר אברהם גוטליב
המרכז ללימודי יסוד ביהדות
אוניברסיטת "בר-אילן"
