‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת ויצא. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת ויצא. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 2 בדצמבר 2011

פרשת ויצא


פרשת השבוע

"ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה..." (בראשית כ"ח/יב').


חומש "בראשית" משופע בחלומות מרתקים ומעניינים, שמתגשמים הלכה למעשה. מחלומות אלו ניתן ללמוד על חשיבות האדם החולם להגיע לפסגות ולהשיג יעדים חשובים בדרך יצירתית. יעקב ראה בחלומו "סולם מוצב ארצה" - סולם שנטוע ומחוזק היטב בקרקע ועם זאת "ראשו מגיע השמימה" כביטוי לשאיפות ולחלומות שיכולים להגיע לשחקים.
לחלומות יש פתיחות, ראיה מרחבית עמוקה ורחוקה, אומץ ועוז להטיל ספק בהנחות היסוד המקובלות בחברה. לחלומות יש יתרון באשר לחלומות אין ביקורת. הרי בחלום הכל אפשרי וכך המוח פורה מאוד וכמובן יצירתי. האדם היצירתי מפעיל מוח פורה להפוך יש מאין, להפוך דמיון למציאות "מותר האדם מן הבהמה" בחכמה. צריך חשיבה שונה כדי להיות יצירתי ופורה, צריך חשיבה חדשנית וגמישות מחשבתית שיש בהן פתיחות ונתינת "במה" לכל רעיון מחכים.
בהכירי היטב את מערכת החינוך אני יודע כי היצירתיות מתחוללת אצל מנהלים מנהיגים שחולמים על חדשנות מתמדת בביה"ס. אלה הרואים כל הזמן את הקיים המבוסס על תהליכי שינוי מתמידים, אלה החושבים הוגים וחולמים, אלה המאזינים לכל יוזמה ומאפשרים "במה" אמיתית לביטוי המחשבה ומציאת נתיב ליישום רעיונות יצירתיים, הם אלה ההופכים חלום למציאות. ההצלחה ברובה נתונה בידי המורים והתלמידים המקבלים "במה" - קרקע פוריה להביע רעיונותיהם וליישמם. אם ההורים גם הם משולבים בחשיבה היצירתית, המוטיבציה מדהימה והחכמה מרקיעה שחקים.
ככל שמנהל דואג ללמידה משמעותית של התלמידים ובעיקר של המורים, הוא פותח להם צוהר מוחי פורה ההופך להיות יצירתי. היצירתיות אינה תופעה חד פעמית, צריך לבנות ילדים, מורים ומנהלים שיהיו יצירתיים כל הזמן ולא לראות את היצירתיות כמשהו חולף. ככל שנעודד את  היצירתיות, את החלומות ולא נדגיש שיפוטיות, צנזורה וביקורת, נאפשר לכל אחד ליצור ולחדש.
ראוי שכל מנהל יציג בפני כולם דילמות ובעיות ולמצוא להם פתרון יחדיו. ראוי שכל מנהל ישאל עצמו כל הזמן, מה הפוטנציאל הגלום בכל יחיד, בכל עובד, בכל תלמיד. כמו כן, אסור למנהל שהוא מנהיג להדגים דמות היודעת הכל ואינה מקשיבה לאחרים.
מנהל, שהוא מנהיג, צריך לתת דוגמא אישית ל"פתיחות", לבניית קרקע יצוקה המאפשרת לנוע עליה בביטחון, בחדווה, בשמחה ובמוח פורה. ה"פתיחות" מאפשרת ליצוק יוזמות ויצירתיות, ההתייחסות החיובית מעוררת יצירתיות נוספת וחשובה. מנהלים רבים מתארים כיצד הם מעודדים את המורים לחשוב ולהביע בקול רם את חלומותיהם. הם מפעילים מוח חושב המלווה בחלומות ובדמיון, הם משדרים לכל הסובב אותם כי ההתחדשות היא הבסיס להמשך עמל חינוכי פורה. הם אינם נחים על זרי דפנה גם אם בית ספרם הגיע להישגים נאים. הם גם אלה הדואגים ליישם כל חלום יצירתי למציאות.
ככל שהמנהל יהיה מקורי, בטוח בעצמו כ"סולם מוצב ארצה", גמיש מחשבתית, פתוח, רחב אופקים, מחייך, נחמד, חכם ובעיקר יוצר חיי חברה בקרב המורים, הוא יצליח להגשים את החלומות ולהביא להישגים אשר ראשם "מגיע השמימה".

ד"ר יחיאל שרמן



משלי שלמה

"מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, יִדְעַךְ נֵרוֹ באישון (בֶּאֱשׁוּן) חֹשֶׁךְ. נַחֲלָה מבחלת (מְבֹהֶלֶת) בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ. אַל תֹּאמַר אֲשַׁלְּמָה רָע, קַוֵּה לַה' וְיֹשַׁע לָךְ. תּוֹעֲבַת ה' אֶבֶן וָאָבֶן,  וּמֹאזְנֵי מִרְמָה לֹא טוֹב. מֵה' מִצְעֲדֵי גָבֶר, וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ. מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ, וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר. מְזָרֶה רְשָׁעִים מֶלֶךְ חָכָם, וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן. נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם, חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן. חֶסֶד וֶאֱמֶת יִצְּרוּ מֶלֶךְ, וְסָעַד בַּחֶסֶד כִּסְאוֹ. תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם, וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה. חַבֻּרוֹת פֶּצַע תמריק (תַּמְרוּק) בְּרָע, וּמַכּוֹת, חַדְרֵי-בָטֶן".  (משלי כ'/כ'-ל')

"מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, יִדְעַךְ נֵרוֹ באישון (בֶּאֱשׁוּן) חֹשֶׁךְ" - אדם שלא יודע להעריך, להוקיר ולהכיר טובה להוריו ופוגע בהם רוחנית, מילולית וכמובן גם פיזית, הוא ארור ונרו יכבה באמצע הלילה - ימות בטרם עת, באופן פתאומי.
"נַחֲלָה מבחלת (מְבֹהֶלֶת) בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ" - נחלה שבאה לידו של אדם בדרך גזלה או מרמה, היא רכוש מתועב במשמעות של בחילה ומיאוס. או נחלה שבאה בלי עמל, בפתאומיות ובאמצעים בלתי כשרים, "אחריתה לא תבורך" - אין ברכה בהשגת רכוש בדרכים לא ישרות.
"אַל תֹּאמַר אֲשַׁלְּמָה רָע, קַוֵּה לַה' וְיֹשַׁע לָךְ" - אל תאמר בלבבך 'אשלם רעה לאלה שגמלו לי רעה'. דהיינו: "מדה כנגד מדה" (ויקרא י"ט/יח'). אלא, מסור דינך לשמים ובטח בה' שהוא יושיעך ויחלץ אותך מהרעה הזאת.
"תּוֹעֲבַת ה' אֶבֶן וָאָבֶן,  וּמֹאזְנֵי מִרְמָה לֹא טוֹב" - כפי שנאמר לעיל (פסוק י'), תועבה היא בעיני ה' שאדם מחזיק ברשותו מידות ומשקלות שונים ולא מדויקים. דבר כזה הוא לא טוב. יש בכך פגיעה עצומה בערך היסוד המוסרי-ערכי של האדם עלי אדמות: היושר האישי. על האדם חובה להיות ישר, כנה ואמיתי כלפי אדם וכלפי השמים.
"מֵה' מִצְעֲדֵי גָבֶר, וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ" - ה' מכוון את צעדי האדם ומעשיו בעולם. והאדם לא מבין כלל את דרכו. לאדם אין מושג מדוע הוא עושה את מעשיו, כי הכל מתוכנן בקפידה ומותווה מלמעלה מאת ה'.
"מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ, וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר" - לעִתים הנדר הוא מוקש (מלכודת) לאדם  העלול להקדיש דבר לה' שלאחר מעשה יתחרט על מעשיו, על נדרו ויבוא לחקור ולחפש פתח להתרת הנדר.
"מְזָרֶה רְשָׁעִים מֶלֶךְ חָכָם, וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן" - מלך חכם ונבון יודע להפיץ את הרשעים, לפזרם כמו שהרוח מפזרת את המוץ (קליפת גרגר הדגן). דהיינו: המלך יענישם בחומרה, שהוא יכול לגלגל עליהם את אופן העגלה שדשים בה את התבואה - חובטים באמצעותה את שיבולי הדגנים ומוציאים מהם את הגרעינים.
"נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם, חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן" - נשמתו של האדם משולה לנר ה' השולט על כל גוף האדם ורואה את כל מחשבותיו ואפיונו לפי התנהגותו.
"חֶסֶד וֶאֱמֶת יִצְּרוּ מֶלֶךְ, וְסָעַד בַּחֶסֶד כִּסְאוֹ" - מלך טוב, שהוא מנהיג אמיתי ואכפתי, משלב בהתנהגותו את שתי המידות "חסד ואמת" - לפנים משורת הדין עם הדין. "את כסאו", את מעמדו, תומך המלך ומבסס ושומר עליו בחסד,לפנים משורת הדין, כדי לסייע ולהסתייע.
"תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם, וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה" - תפארת הצעירים היא הכח בעוד שהדר הזקנים, יופיים, הוא השיבה - חכמת החיים הנקנית ונרכשת מתוך ניסיון רב שנים.
חַבֻּרוֹת פֶּצַע תמריק (תַּמְרוּק) בְּרָע, וּמַכּוֹת, חַדְרֵי-בָטֶן" - "ייסורין ממרקין (=מכפרים על) כל עוונותיו של אדם" (ברכות דף ה' ע"א). פצעים הם "תמריק" מנקים ומסלקים את הרע. או "תמרוק", משחה או סם המנקים את הרע, את הלכלוך ומייפים את הגוף. וכן המכות באיברים הפנימיים של הגוף - הרגש, המצפון והשכל.

ד"ר אברהם גוטליב
המרכז ללימודי יסוד ביהדות
אוניברסיטת "בר-אילן"

"חוויית השבוע" מוגש ע"י "החוויה היהודית" הפועלת להעמקת ערכי היהדות

פרשת ויצא (מהדורת הילדים)





"חוויית השבוע" מוגש ע"י "החוויה היהודית" הפועלת להעמקת ערכי היהדות

יום חמישי, 11 בנובמבר 2010

פרשת "ויצא"

פרשת שבוע

 

"ויצא יעקב...ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה..." (בראשית כ"ח/י'-יב').

יעקב אבינו יוצא מבית הוריו אל בית לבן. בדרכו הוא לן במקום פתוח, מחפש אבנים אותם הוא שם מראשותיו, יוצר מחלוקי אבן בודדים קיר מגן לראש - האיבר החשוב ביותר באדם. הוא חולם חלום מדהים ומרתק ממנו אפשר ללמוד על חשיבות החלומות של כולנו. הרב אריאל במאמרו "חזון ומעש" מדגיש כי אדם ללא חלום הוא אדם ללא תקוה, ללא שאיפה, ללא יעוד, ללא עתיד. החלום מחדיר באדם אמונה בעצמו, ביכולתו ובכישוריו. החלום מבהיר לנו לאן לחתור ולשאוף, באמצעות החלום האדם מגייס כוחות נפש כדי להשיג את שאיפותיו.

יעקב אבינו חולם כאשר ראשו מונח על אבנים - לומר לנו שגם בתנאים קשים אל לו לאדם להישבר, עליו לחלום כדי להמשיך להתמודד ברוח אופטימית. הוא חולם על סולם העומד על קרקע יציבה. מכאן שהחלום יגיע למימוש רק אם החלום - הסולם - יהיה מונח על תשתית איתנה וחזקה אותה יש לבנות ולחזק כל הזמן. ראש הסולם - היעד הסופי - מגיע לשמים. אין סוף לתכנון, להצבת יעדים, מהשלב המעשי הריאלי שבקרקע המציאות שיש בו קשיי קיום כל הזמן, אל התמודדות מתמדת, המחזקת את האדם ונוטעת בו אמונה בעצמו וביכולתו לנצח ולהתגבר על כל מכשול בדרך להגשמת החזון. אדם חולם מחדיר לתוכו יוזמות ויצירתיות, הוא מדמיין רעיונות מרתקים ומפעיל את הפן המעשי ביוזמות חדשנות כדי להפוך כל דמיון למציאות. החלום אינו מתמקד רק בראיה קצרה, החולם רואה תמיד "סולם" לנגד עיניו הבנוי משלבים - כל עליה, כל כיבוש יעד, חייב להיעשות בשלבים, בתהליך. ככל שהסולם גבוה יותר, ניתן לראות למרחק רב ומקיף יותר, היוצר מוטיבציה גבוהה לכיבוש יותר יעדים, גם אם הם נראים רחוקים - האופק הופך למשמעותי.

יעקב מבהיר לנו כי עז רצונו להצליח במשימותיו בהקמת "בית יהודי" איתן. בכל מעשיו הוא מקרין אמונה בקב"ה אך גם ביכולותיו שלו להשיג כל מטרותיו. יעקב מלמדנו עד כמה חשובים אומץ לב ונחישות. יעקב "איש תם יושב אוהלים" מלמדנו, שהחכמה והשכל, מוח פעיל ויצירתי, יסייעו לו להגשים את חלומותיו, אך הוא משלב גם כח גופני ונמרצוּת , הוא מגולל את האבן מעל פי הבאר, מגיע לבית לבן ועובד היטב זמן רב כדי לבנות יחד עם אמהות האומה את דור העתיד.

פרופ' פליקס מבהיר במאמרו, שיעקב בעמלו כרועה צאן, הפעיל היטב מוחו היצירתי ולמד היטב מעמלו הפיזי ומציין שיעקב היה "הגנטיקאי הראשון בהיסטוריה" שהרי את משכורתו קיבל על פי הוולדות שנולדו. בחכמתו, בחלומותיו, הבין יעקב מהי גנטיקה אמיתית וכך הפך לאדם עשיר ברכוש ומאושר בהקמת ביתו ובילדיו. הוא עבד שנים רבות כדי להקים משפחה לתפארת, עבודה קשה ששילב בה לימוד תורה וחכמה.

 

הבה ניישם כולנו את דרכו של יעקב כדי להגיע לפסגה, במיוחד העוסקים בחינוך - הורים ומורים - להנהיג ולחנך את דור העתיד תוך כדי חלומות ולזכור ש"אין קיצורי דרך בחינוך", ככל שמשיגים יעדים צריך להמשיך לחלום כדי להבין כי הסולם "מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", לאין סוף.

 

ד"ר יחיאל שרמן

 

 

 

משלי שלמה

 

"עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם, וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר לֵב. חָמַד רָשָׁע מְצוֹד רָעִים, וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים יִתֵּן. בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רָע, וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיק. מִפְּרִי פִי אִישׁ יִשְׂבַּע טוֹב, וּגְמוּל יְדֵי אָדָם ישוב (יָשִׁיב) לוֹ. דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו, וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם. אֱוִיל בַּיּוֹם יִוָּדַע כַּעְסוֹ, וְכֹסֶה קָלוֹן עָרוּם".  (פרקי אבות י"ב/יא'-טז')

 

 

"עובד אדמתו ישבע לחם, ומרדף ריקים חסר לב" - מי שמעבד כראוי את אדמתו: חורש, עודר, זורע וקוצר, יגיע ללחם שיאכל לשובע - הוא ייהנה מפרי עמלו אחרי הקציר והאסיף, שהרי מי שעובד, עמל ויגע – רואה ברכה בעמלו ומתפרנס. לעומתו, מי שרודף אחר אנשים ריקים - מצטרף אל חברת בטלנים ומזניח את שדהו, הוא חסר לב וחסר תבונה וסופו שיהיה חסר לחם וחסר כל.

"חמד רשע מצוד רעים, ושורש צדיקים יתן" - על פי התקבולת הניגודית שלפנינו: חמד=מצוד, רשע=רעים. יש לפרש שרשע תמיד נמשך לרעים, שהרי יש מכנה משותף ביניהם. הרשע חושק וחומד להיות במצוד - שותף לציד ולפשע או במצודה של הרשעים, שהם אנשים רעים הם פורצי גבולות מוסריים. שורש הרשעים כבסיס קיומי הוא שורש שווא, ולעומתם מעלתו של הצדיק היא שיש לו שורש חזק ואיתן. הצדיק נמשל לעץ פרי ששורשו הבריא והעבות ייתן פרי כראוי. הצדיק הישר והמחונן משיג דברים בעצמו.

"בפשע שפתיים מוקש רע, ויצא מצרה צדיק" - ההבדל הוא בדרך ההתנהגות, בשגגת הלשון יש מלכודת מסוכנת. שהרי חוסר זהירות והקפדה בדיבור עלול להביא נזק ואסון. הצדיק לעומת הרשע - יודע להיזהר בדיבורו ויצא מן הצרה בשלום, ביושר ובהגינות. שכן, האדם האמיתי יכול להסתדר לבדו ולא להזדקק לגיבוי.

"מפרי פי איש ישבע טוב, וגמול ידי אדם ישיב לו" -  לפנינו תקבולת משלימה בדבר שכרו של המדבר דיבורים חיוביים ועושה מעשים טובים "ישבע טוב" - ירווה נחת מדיבורים ענייניים, חיוביים של האדם, הדיבורים יוצאים מפיו של האדם הנמצא בדרגת איש. שהרי ה' יתן לכל אדם כגמולו, לטוב וגם לרע. לכן ידי אדם מצריכות עשייה של מעשים טובים. פרי פי איש=ידי אדם. דיבורים חיוביים של האדם היוצאים מפיו כאיש, הם כמו פרי בשל וטעים. השאיפה היא שגם מידי אדם תצא עשייה חיובית כפרי בשל וטעים. האדם נותן תוצרת: דיבורים ועשייה, ועליו להשתדל לנתבם לנתיבים חיוביים כפירות איכות.

"דרך אויל ישר בעיניו, ושומע לעצה חכם" - דרך האוויל (הטיפש) היא ישרה ונכונה בעיניו כדרך התנהגות חיובית. הוא בטוח בעצמו ואינו מתייעץ עם חכם ולכן הוא נכשל. לעומתו, החכם שומע לעצת חכמים ממנו והוא מחכים בעצמו.

"אוויל ביום יוודע כעסו, וכוסה קלון ערום" - האויל לא יודע לכלכל מעשיו בתבונה וכעסו נגלה לכולם לאור השמש, מפני שאינו שולט ברוחו ומתפרץ וזועק גם ברשות הרבים, ברחוב ובכל מקום. החכם לעומתו, מכסה על קלון-ביזיון, שותק כאשר מבוייש על ידי אחרים, שומע חרפתו ושותק. אדם זה הוא הערום - הפיקח שפועל בחכמה ובתבונה. הוא שם כיסוי על הבושה והזלזול בדמות שתיקה. דהיינו: הוא מתכסה בבושה ולא מעביר אותה הלאה. בכך הוא עוצר את הביזיון ומונע חיכוכים  מיותרים.

 

ד"ר אברהם גוטליב

ללימודי יסוד ביהדות

אוניברסיטת "בר-אילן"


"חוויית השבוע" מוגש ע"י "החוויה היהודית" הפועלת להעמקת ערכי היהדות

פרשת "ויצא" (מהדורת הילדים)


"חוויית השבוע" מוגש ע"י "החוויה היהודית" הפועלת להעמקת ערכי היהדות

לפרטים ומידע נוסף – פנו אלינו! טל': 04-8450235, פקס': 04-8452788

מופעל ע"י "החוויה היהודית" הפועלת להעמקת ערכי היהדות

הרב אבינר