פרשת השבוע
"...כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה' " (ויקרא כ"ה/ב').
פרשתנו עוסקת רבות במצוות "שנת השמיטה". מדוע הקפידה התורה כל כך על מצווה זו? מדוע הפקרת השדות והפסקת עיבודם חשוב כל כך?
עלינו להבין שהשנה השביעית היא בעלת משמעות יסודית ושורשית לגבי אמונת ישראל.
ראשית, דומה שנת השמיטה למנוחתנו מדי שבוע בשבוע ביום השבת. בספר החינוך מצוין שהמנוחה ביום השבת הינה עדות למעשה בראשית: "שאם ישאל השואל מה עילת המנוחה ביום השביעי? יהיה המענה: כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ". כך היא גם השמירה על שנת השמיטה: כשאנו מקפידים על קיום מצוות שנת השמיטה אנו מעידים במעשה זה שהקב"ה ברא את עולמנו והוא מקיימו ומחדשו בכל רגע.
על כך כתב הרמב"ן: "שכל הכופר בה (בשמיטה) אינו מודה במעשה בראשית ובעולם הבא".
בנוסף לטעם זה יש בשביעית דבר שאין בשבת כיוון שהשביעית מעידה גם על קדושת ארץ ישראל:
"והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ..." (ויקרא כ"ה/כג'). כידוע, אדם לא יכול למכור דבר שאינו שלו ולכן אין אנו רשאים למכור או למסור חלקים של ארץ ישראל לצמיתות היות שארץ ישראל שייכת לקב"ה ורק הוא המחליט מי ישב על אדמתו. אנו נמצאים פה רק כ"גרים ותושבים". עניין זה מתקשר לדבע עברי שאינו יכול למכור את חירותו לצמיתות. בדיוק כפי שתהיה גאולה לארץ כך תהיה גאולה גם לעבד והוא ישוחרר מעבדותו.
יום השבת נוהג בין בארץ ישראל ובין בחוץ לארץ, אך השמיטה חלה רק על אדמותיה של ארץ ישראל. לכן השובת מעבודת השדה בשמיטה מראה בכך את קדושתה וייחודה של ארץ ישראל משאר הארצות. זאת ניתן ללמוד גם מהעונש על ביטול שנת השמיטה. חז"ל לימדו אותנו שהעונש על אי קיום מצוות השמיטה הוא גלות מן הארץ. זאת משום שאם עם ישראל היושב על אדמתו לא מכיר ולא נוהג בארץ לפי קדושתה, אזי הוא מראה שאין ארץ ישראל נחשבת מיוחדת עבורו, ואם כך דינו לגלות ממנה.
שנת השמיטה מבטאת את היות האדם ארעי גם בבעלותו על האדמה וגם בבעלות על הרכוש, הנלמדים מדברי ה': "כי לי בני ישראל עבדים" ו"כי לי כל הארץ". ה' ברצותו נתן לנו את הארץ ואנו חייבים לשמור עליה לנו ולדורות הבאים, על ידי קיום המצוות התלויות בארץ שציוה אותנו בורא עולם לקיים: "...כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה' ".
