פרשת השבוע
"אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" (ויקרא כ"ו/ ג').
פרשתנו פותחת במלים: "אם בחוקותי תלכו...". שואלים מפרשים רבים: מדוע "תלכו"? היה ברור יותר אם הכתוב היה מציין "תקיימו" או "תשמרו", מדוע הליכה דווקא? ועונים כי לקיום חוקי התורה, שרובם עוסקים במצוות שבין אדם לחברו יש צורך בהליכה, בתנועה, בהפעלת הגוף. כדי לקיים את "בחוקותי" כראוי, נדרש מאמץ של הליכה, שאיפה ורצון.
הרש"ר הירש מדגיש, שאם נלך בחוקותיו, נהיה טהורים מבחינה מוסרית. הפסוק משתמש דווקא ב"הליכה" לציון קיום החוקים, שמירתם ויש לכך משמעות עמוקה מאד. מכל איברי האדם, נבחרו הרגליים כדי להבהיר את חשיבות קיום המצוות, כדי להדגיש שלביצוע כל עשיה טובה ומשמעותית יש צורך במאמץ, בהליכה. אי אפשר לנצח, להצליח, אם לא משלבים תנועה מתמדת לכוון היעד. לא נאמר אם את חוקותי תראו, תאזינו, תדברו, הכתוב מדגיש דווקא "תלכו" כי אי אפשר לכבוש הר רק דרך ראיה, דיבור או שמיעה או חשיבה. כיבוש היעד דורש כמובן תכנון מדוקדק, חשיבה ותהליך של קבלת החלטות, אך שום תכנון לא יתבצע הלכה למעשה אם הוא יישאר "על הנייר" - אם התכנון הכתוב לא יתממש בתנועה. הרגליים הן האיברים המובילים את כל הגוף ממקום אחד למקום אחר - ליעד הנכון. עלינו לחשוב על התהליך, על שלבי הביניים, על קצב ההליכה, שהרי עם הרגלים, אפשר ללכת לאט, לנוע מהר ואף לרוץ. לכל אדם קצב למידה משלו, דרך משלו להשגת הישגים אך לכולם דרושה תנועת הליכה כדי לקיים את "בחוקותי". כל אחד יכבוש את היעדים בקצב הליכה שונה. צריך להתחשב בכך, כפי שאמר החכם באדם: "חנוך לנער על פי דרכו..." (משלי כ"ב/ו').
עלינו לשמור כל הזמן על תנועה נכונה, קצב יעיל ומסלול נכון, שיוביל אותנו למקום הנכון. היינו, לא די בהליכה אל היעד, יש צורך בשמירה על כללים, על שלבי התכנון, על איכויות הנתיבים בהליכה, על יושר ואמת. לאחר השגת היעד יש לשמור על ההישג ולוודא שכל ההליכה לא היתה לשווא. חייבים לשמור על כל שלבי החשיבה והביצוע, כדי שנדע לקיים את "בחוקותי" גם בעתיד, כדי להתקדם ל"בחוקותי" נוסף ואחר. לקיים מצוות נוספות, שחלקן הן על סמך קיום המצוות שכבר ביצענו.
"אין בית מדרש ללא חידוש" נאמר במסכת חגיגה (דף ג'/ע"א), אך החידוש דורש מאיתנו כי נסתמך על ידע קודם ונתקדם למשהו חדש, על בסיס הבניין שבנינו. כאשר אנו - מחנכים והורים - מקנים לילדים הרגלי למידה והתנהגות, יש צורך בתרגול כדי להטמיעם - או אז להליכה יש תוצרים. כאשר הם מעוגנים, יש בסיס איתן ליצירתיות חדשנית ומיטבית.
הפסוק מתייחס לפעולה נוספת - עשיה. נאמר בפסוק: "...תלכו...תשמרו...ועשיתם...". לא די בהליכה, אף לא בשמירה, יש צורך בעשייה הלכה למעשה. קביעת יעדים, קבלת החלטות, חשיבה יצירתית, תכנון חכם ויעיל - כל אלה ישאו פרי רק אם ההליכה תהא לכוון הנכון תוך שמירת כל הצעדים וכל הכלים בהם השתמשנו בתנועה לעבר היעד. עלינו לזכור שכל מעשינו יהיו יעילים וטובים רק אם הם יהיו תוצרים לעשיה, אם תהיינה תפוקות. אין שום ערך ל"אם בחוקותי תלכו", אם השלב הסופי לא נכבש.
השילוב המנצח הוא: ללכת לקראת יעדים, להתאמץ, לשמור על יושר ולעשות מתוך אמונה בתורת ישראל, בזקיפות קומה ודימוי עצמי חיובי. כך נקיים כראוי את הציווי "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" ונגיע לפסגת ההצלחה בעשיה.
ד"ר יחיאל שרמן
משלי שלמה
"טוֹב מְעַט בִּצְדָקָה, מֵרֹב תְּבוּאוֹת בְּלֹא מִשְׁפָּט. לֵב אָדָם יְחַשֵּׁב דַּרְכּוֹ, וַה' יָכִין צַעֲדוֹ. קֶסֶם עַל שִׂפְתֵי מֶלֶךְ, בְּמִשְׁפָּט לֹא יִמְעַל פִּיו. פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט לַה', מַעֲשֵׂהוּ כָּל אַבְנֵי כִיס. תּוֹעֲבַת מְלָכִים עֲשׂוֹת רֶשַׁע, כִּי בִצְדָקָה יִכּוֹן כִּסֵּא. רְצוֹן מְלָכִים שִׂפְתֵי צֶדֶק, וְדֹבֵר יְשָׁרִים יֶאֱהָב". (משלי ט"ז/ח'-יג')
בפסוקים שלפנינו מודגשת העדיפות להכנסות המושגות בצדק וביושר וההכרה שה' מכוון את צעד האדם. על המלך מוטלת המחויבות לחרוץ בדבריו משפט צדק, אך ההדגשה היא שמשפט צדק הוא רק מאת ה'. מלכים נבונים יודעים שרק בעשיית צדק תחזיק המלוכה.
"טוב מעט בצדקה, מרוב תבואות בלא משפט" - עדיף להרוויח מעט תבואות, הכנסות המושגות בצדק ובעמל, מאשר הרבה תבואות הכנסות המושגות שלא ביושר. הרצון להשיג כמות גדולה של רכוש יכולה לגרום לאדם לוותר על התנהגות ביושר, איכות הדרך והצדק.
"לב אדם יחשב דרכו וה' יכין צעדו" - האדם לפי רגשותיו ומצפונו, מתכנן את עסקיו וענייניו ומאמין שיצליח בדרכו. אולם, רק ה' הוא זה שמכון מלמעלה את צעדי האדם, אם יצליח או לא.
"קסם על שפתי מלך, במשפט לא ימעל פיו" - בדרך כלל אמור להיות לדברי המלך כוח נפלא בדיבור קולח, שוטף, מוגדר, מנומק ומשכנע, המעלה קסם וחיוביות על פני שומעיו החשים את אמינותו. מכאן המחויבות של המלך הזה, שלא לעוות בדברו את הדין ולעשות ולפסוק במשפט דין צדק.
"פלס ומאזני משפט לה', מעשהו כל אבני כיס" - הפלס שהוא בית לשון המאזנים ומאזני המשפט שהם מאזני הצדק הם רק של ה'. שהרי, המשפט האמיתי הוא רק לאלוקים, והשופט בשר ודם עלי אדמות הוא שלוחו. ה' הוא זה שחונן את המלך הצדיק , המבין לעשות משפט צדק ולעשות ולהוציא את הצדק לאור, כי ה' יצר את כל אבני המשקולות הגדולים והקטנים. דהיינו: כל שיקוליו של השופט הם מאת ה'.
"תועבת מלכים עשות רשע, כי בצדקה יכון כסא" - מלכים חכמים, הנוהגים בצדק וביושר, יודעים לתעב מעשי רשע כי הם יודעים שרק בעשיית צדק, שהוא היפוך הרֶשַׁע, יהיה נכון וקיים כסא המלוכה. יש להם מוטיבציה להרבות בעשיית צדקה עם העם כי כך תהיה מלוכתם יציבה ותחזיק מעמד זמן רב.
"רצון מלכים שפתי צדק, ודובר ישרים יאהב" - רצונם של המלכים הנבונים הוא דברי אמת ולכן הם סוחפים אחריהם את האנשים הנוהגים ביושר ומדברים דברי אמת ואוהבים אותם
מסקנה:
הכנסה מעטה ביושר ובצדק היא הכנסה רבה, כי יש שכר לעמל והיגיעה של האדם. יש לעשות מעשים טובים מתוך יראת שמים, באמונה שלמה, שה' יכוון את צעדינו בחיים לטובה ולברכה, אם אכן זה לטובתנו. מהמלך דורש הציבור יותר וכן מכל מנהיג שיראה דוגמה אישית של יושר, אמת וצדק בכל עניין.
על השופט האנושי בין הבריות לעשות משפט צדק הניתן מה' למשתדל והמעוניין בכך. על המנהיג והמלך לנהוג ביושר וכנות בחיי היומיום, בכל תחום.
ד"ר אברהם גוטליב
המרכז ללימודי יסוד ביהדות
אוניברסיטת "בר-אילן"