פרשת
שבוע
"ושמחת
לפני ה' אלוקיך...במקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם...
ושמחת
בחגך...והיית אך שמח" (דברים
ט"ז/יא'-טו').
פרשת
המועדים מבהירה שיש לחוג את החג במקום אשר יבחר לו ה'. האדם עוזב את ביתו בשלושת
הרגלים ומתאחד עם כל ישראל בעלייה לרגל - כדי לקבל ברכת ה' אך בעיקר להיות מושפע
ממקום תורתו. האדם חש התרוממות רוח בדבקות בה' ובתורתו ומקיים את הציווי: "ושמחת... והיית אך
שמח".
הרש"ר
הירש אומר שיש הבדל בין "ושמחת" לבין "והיית אך שמח". הביטוי
"ושמחת" מכוון לפעולה זמנית,
ואילו "והיית אך שמח" הופך את השמחה לתכונה, לאופי קבוע של אישיות
האדם. שמחה הטבועה בתוך האדם אינה מוגבלת לתקופת החגים אלא נמשכת אל חיי היום יום.
המפגש בחגים בעליה לרגל עם עולי רגל נוספים מחדירה באדם שמחה אמיתית ופנימית הצומחת
על יסוד ההשתייכות הלאומית, אשר מקבלת בחגים משמעות עמוקה יותר. אך, השמחה קיימת לא
רק בגלל האסיף ותנובת היקב והגורן. אהבת התורה ולימודה מחדירים באדם שמחה אמיתית.
רבי מאיר
שמחה הכהן מדווינסק - בעל
משך חכמה - אומר: והיית אך שמח - תשמח כל הזמן. שהשמחה מביאה לקיום עמוק של
מצוות. משמע: הציווי "והיית אך שמח" מבטא הוויה מתמדת, ולאו דווקא בחג. אנו מחויבים
לקבוע את השמחה בתוכנו, בקביעות.
רש"י אומר
שאין זה לשון ציווי אלא לשון הבטחה. כאשר יהודי מקיים את מצוות ה' כראוי,
מבטיחה לו התורה שיחולו עליו השמחה והברכה בכל מעשי ידיו. השמחה תהיה קבועה במעונך
ובתוכך, גם בתקופות של עצב וקשיים.
לא פעם
אנו שואלים את עצמנו: מדוע האדם אינו שמח כל הזמן? כנראה שתחושת החסר משפיעה
עליו.עלינו לחזק אדם שישמח בחלקו וללמדו להתבונן כראוי על המציאות ועל מה שה' העניק
לו. כאשר אדם מתבונן בסביבתו בראיה חיובית, הדבר מביאו לעשיה חיובית ולשמחה. והיית
"אך" שמח - בכל מצב ובכל רגע בחיים, גם כאשר המצב קשה יש לראות התמונה ברוח
אופטימית.
רבים
בשואה אמרו - הנאצים הארורים יכולים לקחת מאיתנו אוכל, תפילה, ארבעת המינים, ישיבה
בסוכה, אך מצווה אחת לא יוכלו למנוע מאיתנו - "והיית אך שמח". השמחה החזיקה
אותם גם במצבים הקשים ביותר שחוו, עזרה להם לעמוד באתגרים הקשים והצילה את
חייהם.
אחת
מארבעים ושמונה דרכים שהתורה נקנית בהן היא השמחה. קהתי מבהיר, שמתוך
שמחה מתרחב הלב ומחדד השכל ומתפקח הזיכרון. עשיה מתוך שמחה מביאה לשלמות המעשה,
כפי שמדגיש הרב קוק: "העונג והשמחה הם דברים מוכרחים להיות מתלווים אל כל עסק
רוחני, רק כשיתענג האדם וישמח במעשה הטוב והישר, אז יהיה חרוץ לעשותם בתכלית שלמותם
ולהוסיף עליהם מדי יום ביומו". (מתוך אוצר יקר)
נמצאנו
למדים, שהשמחה גורמת לאושר, פותחת את הלב - מפעילה שפע תכונות רגשיות ומוסיפה
אנרגיה חיובית. לכן, טוב יעשו כל הקשורים בחינוך - הורים ומורים - אם ישכילו להקנות
לילדיהם/תלמידיהם ערכים וכלים ללמידה מתוך שמחה, באשר זו תורמת להתמודדות טובה עם
כל קושי ומטפחת מוטיבציה, סקרנות, הקשבה, הנאה והצלחה רבה.
ד"ר יחיאל
שרמן
משלי
שלמה
"יִרְאַת ה' תּוֹסִיף
יָמִים, וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה. תּוֹחֶלֶת צַדִּיקִים שִׂמְחָה,
וְתִקְוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד. מָעוֹז לַתֹּם דֶּרֶךְ ה', וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי
אָוֶן. צַדִּיק לְעוֹלָם בַּל-יִמּוֹט, וּרְשָׁעִים, לֹא יִשְׁכְּנוּ-אָרֶץ.
פִּי-צַדִּיק יָנוּב חָכְמָה, וּלְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת תִּכָּרֵת. שִׂפְתֵי צַדִּיק
יֵדְעוּן רָצוֹן, וּפִי רְשָׁעִים תַּהְפֻּכוֹת". (משלי י'/כז'-לב')
לפנינו
תקבולות ניגודיות בדבר תוחלת החיים הפיזית והערכית של הצדיק לעומת
הרשע.
"יראת
ה' תוסיף ימים, ושנות רשעים תקצורנה" - יראת ה' מתוך מודעות לגדולתו, באמצעות
התנהגות אמיתית ערכית תוסיף ימים להולך בדרך חיובית ונאותה זו. אולם, שנות החיים של
הרשעים תהיינה קצרות מפני שהם שטופי תאוות ומרמה.
"תוחלת
צדיקים שמחה, ותקוות רשעים תאבד" - הצדיקים, אנשי האמת והיושר, השואפים
והמייחלים לטוב, תקוותם תבוא ותתממש והם יהיו בשמחה. בניגוד לכך, תקוות הרשעים
לראות ברעת הצדיקים לא תתקיים.
"מעוז
לתום דרך ה', ומחיתה לפועלי אוון" - לפנינו תקבולת ניגודית בדבר הביטחון
בהליכה בדרך ה' המהווה מעוז- מבצר, מקום בטוח, להולך בה באמת ובתמים עד תום-עד
הסוף, כנדרש. דרך ה' - להגן על אנשי ה"תום" - האנשים התמימים, השלמים. לעומת זאת,
הרשעים ההולכים בדרך המנוגדת לדרך ה' שהיא הדרך השלילית, דרכם מהווה מוקש ומכשול
וה' ישבור את דרכם.
"צדיק
לעולם בל ימוט ורשעים לא ישכנו ארץ - צדיק אף פעם לא ישבר ולא יכנע, גם אם ימעד
או יפול, הוא יתאושש ויקום. לעומת זאת, הרשעים לא ישארו זמן רב בארץ, כי קיומם לא
יתמיד וסופם להיכרת מן הארץ. הצלחת הצדיק היא תמידית ואילו הצלחת הרשע היא
רגעית.
"פי
צדיקים ינוב חכמה, ולשון תהפוכות תכרת" - אחד היתרונות של הצדיק על הרשע הוא
שפיו של הצדיק "ינוב" - יניב פרי רענן בשל וטוב בדמות דברי חכמה. אולם לשון הרשע,
שהיא לשון הפוכה, לא אמינה ודוברת שקר - תישמד. דברי הצדיק משולים לעץ פרי
שאנו מצווים לא לכרות אותו ואילו דברי הרשע, אינם יציבים - הם מתהפכים על פי
הנסיבות וההתאמה לצרכיהם, והם משולים לעץ סרק אשר בעת הצורך מותר לכרות
אותו.
"שפתי
צדיק ידעון רצון, ופי רשעים תהפוכות" - הדברים היוצאים משפתי הצדיק הם ראויים
ורצויים. ואילו הרשע מוציא מפיו דברי מרמה ושקר, ולכן הרשעים שנואים על ה' ולא
רצויים כלל.
מסקנה: שאיפה
והשתדלות בעשייה חיובית מביאה ויוצרת חיוביות מתוך ברכה והצלחה. יש לדבוק בדרך ה' -
דרך התורה, מתוך מידות טובות, צדק ויושר, דרך ארץ ויראת
שמיים.
ד"ר אברהם
גוטליב
המרכז
ללימודי יסוד ביהדות
אוניברסיטת "בר-אילן"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
ילדים יקרים!
אתם מוזמנים לשתף אותנו בחווייתכם מקריאת עלונים אלו.