פרשת שבוע
"ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב, אשר נתן ה' חכמה ותבונה בָּהֵמָּה, לדעת לעשות את כל מלאכת עבודת הקודש..." (שמות ל"ו/א').
לבניית המשכן נתמנה בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה. הקב"ה היקנה לו חכמה בינה ודעת, כנאמר: "ואמלא אותו רוח אלוקים בחכמה ובתבונה ובדעת..." (שמות ל"א/ג'). רש"י מבהיר, כי "חכמה" היא "מה שאדם שומע דברים מאחרים ולמד", "תבונה" היא "מבין דבר מלבו, מתוך דברים שלמד", "דעת" זו "רוח הקודש". הרש"ר הירש מדגיש, כי התכונות נתמלאו בבצלאל משום שהיו בו כוחות הרוח האלה. מתוך האמור "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה" למדו חכמינו את דבר האמת - אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו את היכולת לקלוט את החכמה.
כתוב בברכות (נה/עח) "יהב חכמתו לחכימין. ומדעא לידעי בינה". כלומר, הקב"ה משרה חכמה למי שיש בו כבר כשרון של חכמה טבעית. האדם מפתח בעצמו, בכוחו, יכולתו את הכשרון הזה, את החכמה וההתלהבות. הפתי-הטיפש, אינו יכול לספוג את החכמה.
הנצי"ב בהעמק דבר מדגיש, כי החכמה פירושה שכל וחריצות וגם לימוד ומדעים שהעלו אחרים כנאמר: "ראשית חכמה קנה חכמה ובכל קניינך קנה בינה" (משלי ד'/ז'). מכאן שראשית קניית החכמה היא מאחרים - ההורים, המורים, הסביבה, הם הגורמים המניעים ללמידה של האדם. אחר כך - "בכל קניינך קנה בינה", מכל מה שרכשת תשיג את הבינה, שהיא למידת דבר מתוך דבר.
על הפסוק "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה" שואל הנצי"ב: כח השכל אינו בלב, אם כן, מדוע נאמר "חכם לב"? אלא שלדעתו חובה עלינו לשלב מוח ולב, שכל ורגש. יראת ה' שהיא "ראשית חכמה" משכנה בלב. הלב אחראי לתחומים חשובים מאוד, כמו ביטחון, טוב לב, אהבת אדם, כבוד, יחס. השילוב הנפלא של תבונת האדם במוחו עם מידותיו הטובות הנובעות מן הלב הם שיביאו את האדם לחכמה בינה ודעת עליונים. לדעת האבן עזרא חכמה ודעת אדם לומד מאחרים. הבינה מחברת את שניהם ויוצרת משהו חדש בתוך לבו של האדם.
בעל התניא מסביר כי שלוש המידות באדם הבונות את השכל והמידות מורכבות משלושת עמודי היסוד - חכמה, בינה ודעת. המידות מושפעות מן השכל.
בצלאל בן אורי ורעיו היו בעלי שכל ומידות טובות. המשכן המיועד לאומה כולה צריך שילוב חשוב זה שכל וחכמה עם הרגש שבלב. לכן העושים במלאכה צריכים להיות "חכמי לב". החכמה היא מתנת אלוקים, צריך לדעת להשתמש בה לטובה. בצלאל בחכמתו בנה משכן, קורח שהיה חכם אף הוא אך רשע הרס בפקחותו עולם וירד עם חבריו שאולה.
הפוטנציאל קיים אצל האדם. ההורים ומערכת החינוך צריכים ליצור סיטואציות לימודיות וחברתיות כדי שהאדם ילמד מסביבתו וישלב מידות מתוך הלב. כל חיי האדם הם תהליכי למידה - חכמה בינה ודעת. כדי שתהיינה תוצאות ותפוקות יעילות גבוהות ומרשימות צריך לגרום לגירוי מתמיד, לתנאי מוטיבציה ממושכים ומרתקים כדי למצות יכולתו של האדם, כדי לממש הבסיס הקיים, לפתחו ולשכללו.
להגדיל תורה ולהאדירה בחכמה בבינה ובדעת.
יהי רצון שנשכיל כולנו להוסיף חכמה בינה ודעת לכל אחד בכל גיל. לעודד אנשים, חברים וידידים להשתתף בלימוד, וכל הזמן להוסיף ולשפר איכויות הלימוד בכל קהילה.
ד"ר יחיאל שרמן
משלי שלמה
"עֹשֵׁק דָּל חֵרֵף עֹשֵׂהוּ, וּמְכַבְּדוֹ חֹנֵן אֶבְיוֹן. בְּרָעָתוֹ יִדָּחֶה רָשָׁע, וְחֹסֶה בְמוֹתוֹ צַדִּיק. בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חָכְמָה, וּבְקֶרֶב כְּסִילִים תִּוָּדֵעַ. צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי, וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת. רְצוֹן מֶלֶךְ לְעֶבֶד מַשְׂכִּיל, וְעֶבְרָתוֹ תִּהְיֶה מֵבִישׁ". (משלי י"ד/לא'-לה')
הפסוקים הנ"ל מסבירים שמי שמסייע לדל אמצעים הוא מכבד בזה את ה' ומדגישים את מעלתו של הצדיק העושה מעשי צדקה וחסד. עליו שורה החכמה המעשית, והוא יודע מה כוחה של תשובה. המשל מדגיש עד כמה חשוב וכדאי לשכיר להיות נאמן למעבידו.
"עושק דל חרף עשהו, ומכבדו חונן אביון" - מי שמונע את המתנות המגיעות לו על פי מצות התורה, כמו עוללות ולקט שכחה ופאה (ויקרא י"ט/ט'-י'), מבזה את ה' יוצרו שציווהו לסייע למעוטי יכולת (דברים ט"ו/ יא'). לעומת זאת, מי שנותן לאביון מזון וממון וביגוד בסבר פנים יפות, הוא מכבד את ה' שציווה לסייע למי שזקוק.
"ברעתו ידחה רשע, וחוסה במותו צדיק " - הרשע בהתנהגותו הרעה, דוחה את עצמו מן החברה ופוגע בעצמו. לעומתו, מי שבוטח בה' וחוסה בצלו באמצעות התנהגות נאותה במעשים טובים עם יראת שמים, ברגע מותו נשאר צדיק עם זכויות לעולם הבא.
"בלב נבון תנוח חכמה, ובקרב כסילים תיוודע" - חכמת החיים, פירוש המציאות בתבונה וביעילות, שורה באדם שיש לו לב נבון - תבונה עם רגש, מצפון ואכפתיות. בלב אדם חכם זה החוכמה תימצא מנוחה, תשרה בו ותתחבר אליו כי הוא יודע ומבין כיצד להשתמש בה ולקרוא ולפרש את המציאות. לעומת זאת, מה שבתוך לב הכסילים הוא דבר ידוע ומפורסם, כפי שנאמר: "ולב כסילים יקרא איוולת" (משלי י"ב/כג'). לכסילים אין הערכה לדבר חכמה ואצלם היא שטות ושטחיות חשיבתית. אין להם את התבונה לבדוק דבר לאשורו.
"צדקה תרומם גוי, וחסד לאומים חטאת" - מעשי צדק ויושר יכבדו כל אדם, כל בן אנוש בעולם. מעשי חסד של אנשי אומות העולם הם כמו כמו קורבן חטאת ומהווים כפרת עוונות. מפני שגדול כוחה של תשובה וחרטה בצדה מכל אדם עלי אדמות. מה שמלמד שהתשובה ניתנת באופן אוניברסלי.
"רצון מלך לעבד משכיל, ועברתו תהיה מביש" - המלך נמשל למעסיק והעבד המשכיל נמשל לעובד הנבון. אהבת המלך -המעסיק, נתונה לעבד-בעל השכל, העושה מלאכתו נאמנה לרצון אדונו והוא מצליח בתפקידיו. לעומת זאת, זעמו, כעסו של המעביד, המעסיק, תהיה מנת חלקו של העובד השכיר שלא עובד כנדרש ומביא עליו בושה והפסד כספי.
מסקנה:
יש לסייע לנצרך ככל האפשר ויש בזה כבוד ה' וגם כבוד עצמי. כדאי לעשות מעשים טובים ולסייע לזולת, לבטוח ולהאמין בה'. כדי להעריך, להוקיר ולזכות בחכמה, צריך לב נבון. החרטה, הסליחה והכפרה במסגרת התשובה, מהוות הליך אנושי חשוב חובק עולם. על השכיר לעשות מלאכתו נאמנה כרצון מעסיקו, בשביל מעסיקו, בשביל עצמו ולשם שמים.
ד"ר אברהם גוטליב
המרכז ללימודי יסוד ביהדות
אוניברסיטת "בר-אילן"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
ילדים יקרים!
אתם מוזמנים לשתף אותנו בחווייתכם מקריאת עלונים אלו.