פרשת "קֹרַח"
"ויקהלו על משה ועל אהרון ויאמרו אליהם: רב לכם..." (במדבר ט"ז/ג').
חילוקי הדעות, הויכוחים, שקלא וטריא, מהווים את התשתית העיקרית לחכמת העם היהודי, שהרי 2700 דפי הגמרא מבוססים על מחלוקות. הלמידה המתמדת מוסיפה ידע, המהווה כוח חשוב ועקרוני בפעילותו והתקדמותו של האדם. שאילת השאלות על בסיס הידע הנצבר במוח, מטפח את החכמה והתבונה. אנו מודעים ללימוד בחברותא בישיבות מאז ומתמיד - לימוד בו הלומדים מתווכחים ביניהם כל הזמן, אך זו למידה מתוך יחס כבוד והערכה הדדית .
המחלוקת של קורח ועדתו, כפי שמצוין בכתוב: "ויקח קורח בן יצהר בן קהת בן לוי...ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתיים נשיאי עדה קריאי מועד, אנשי שם" (במדבר ט"ז/א'-ב'). היינו, קורח השפיע על 250 בני המעמד הגבוה, מנהיגי ישראל במדבר, ללכת בדרכו ולערער את הנהגתו של משה. קורח ועדתו ביקשו שררה לעצמם.
הגאון מוילנא ורבי אלימלך מליזנסק מבהירים לנו, שלכל אחד מ- 250 האנשים שהיו בעדתו של קורח היתה תאווה אישית משלו, אינטרס פרטי במחלוקת, אך הם התאחדו לצורך המאבק נגד משה.
ה"מחלוקת" (ויכוח) היא חיובית וחשובה, כל עוד היא מבוססת על ידע ועל החלפת דעות וקבלת רעיונות חדשניים ויצירתיים. אך כאשר הויכוח בא ממקום של קנאה והתרסה, הוא יוצר חילוקי דעות הגורמים לקרע. מחלוקת קורח ועדתו מודגשת על ידי רבים מחכמינו כ"מחלוקת שאינה לשם שמים" והיא מהווה דוגמא למחלוקת שלילית. חכמים מבהירים לנו שמעשה קורח ועדתו הוא דוגמא לפלגנות שעלינו דווקא להתרחק ממנה ולא לעודד אותה, סוג מחלוקת כזאת אינה מביאה לחכמה אלא לשנאת אחים.
מחלוקת לשם שמים מתגשמת ומתקיימת, כמו מחלוקת של הלל ושמאי. מחלוקת שלא לשם שמים אין סופה להתקיים, כמו מחלוקת קורח ועדתו. המחלוקת היא דבר טבעי, חשוב ואיכותי, בתנאי שהמחלוקת מבוססת על " אמת ואהבה" - מתוך שלום ובדרך מכובדת. במחלוקת לשם שמים מחפשים את האמת, את ההלכה הנכונה, את הידע וההתפתחות. מחלוקות שליליות גרמו במהלך כל השנים למחלות, להרס, לחטאים, למעשי רשע ולשנאה. קבוצות מגובשות נפרדו ורבו ביניהן, עיירות גדולות נהרסו ואנשים רשעים השתלטו על הנהגת המקומות האלה.
קורח היה ראוי להיות מנהיג בישראל, הוא היה מחונן, תלמיד חכם וממשפחה מיוחסת, אך התנהגותו במחלוקת ובקשתו להשתלט על המנהיגות נעשתה בדרך לא הוגנת. על כן נענש ע"י בורא עולם יחד עם כל האנשים שהתחברו אליו - האדמה פתחה פיה ובלעה אותם.
חשוב שכולנו - הורים, מורים ותלמידים - נלמד על חשיבות הויכוחים והמחלוקות לפיתוח החכמה, אך הכל מתוך מחלוקת לשם שמים, מתוך אמת ואהבה. נלמד לראות את הטוב בידידים, ליצור חיי חברה מתוך כבוד והערכה ונקיים את הציווי "ואהבת לרעך כמוך". צריך אדם לטפח עצמו, ללמוד, להשכיל, להחכים, להיות טוב לב, כדי שיוכל לאהוב את עצמו ואז יוכל גם לאהוב את חברו כשם שהוא אוהב את עצמו.
מי יתן ותתקיים בנו תפילתו של רבי אלימלך מליזנסק:
"ותן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך, ואל יעלה בלבנו שום שנאה מאחד על חברו חלילה".
ד"ר יחיאל שרמן
משלי שלמה
"גַּם אֵלֶּה לַחֲכָמִים, הַכֵּר פָּנִים בְּמִשְׁפָּט בַּל טוֹב. אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה, יִקְּבֻהוּ עַמִּים יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים. וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם, וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב. שְׂפָתַיִם יִשָּׁק, מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים. הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ, אַחַר, וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ". (משלי כ"ד/כג'-כז')
"גַּם אֵלֶּה לַחֲכָמִים, הַכֵּר פָּנִים בְּמִשְׁפָּט בַּל טוֹב" - החכמים פונים ישירות: אתה השופט והאדם, דע לך כי הכרת פנים במשפט והטייתו לטובת אדם מסוים היא, בלשון נקיה וּמעטה, "דבר בל טוב" - לא טוב. יש בכך עבירה על צו התורה במוסרי-ערכי, שלא להכיר פנים במשפט שחייב להתנהל בין אנשים זרים, בהווה ובעבר, באופן אתי והוגן: "לא תכירו פנים במשפט" (דברים א'/יז'). על השופט לעשות משפט צדק: לשמוע את הצדדים, תוך ניהול החקירה, להכריע את הדין, כך: שהזכאי יזוכה והחייב יתחייב, יורשע וייענש. גם בחיי היומיום, עלינו להיזהר שלא לסלף ולעוות את הצדק, לנקות את החייב ולהרשיע את האשם. דהיינו, להביא לידי כך שהצדק לא רק ייעשה, אלא גם ובמיוחד, ייראה.
"אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה, יִקְּבֻהוּ עַמִּים יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים" - אוי למי שמחניף לרשע ואומר לו: צדיק - זכאי אתה, בניגוד לצו התורה: "כי לא אצדיק רשע" (שמות כ"ג/ו'). שכן, ה'עמים והלאומים' - הציבור, יבחין בכך והאמת תצא לאור. "לשקר אין רגליים", כי יסודותיו שקר, ואילו לאמת יש ועוד איך, והצדק עוד יצא לאור .
" וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם, וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב" - לאנשי האמת הישרים, המוכיחים ומוקיעים את הרשעים כצו התורה: "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא" (ויקרא י"ט/יז'), ינעם - הם יזכו לנועם ה', לחיים טובים, כאשר תבוא עליהם ברכת ה' הנעלית.
"שְׂפָתַיִם יִשָּׁק, מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים" - רק לאמת יש קיום בעולם. שפתי אמת אלה, ראויים לנשיקות, כפי שמבאר רש"י, כביטוי לחיבה והערצה לדובר האמת, אשר משיב לשואליו דברים נכוחים - אמיתיים וישרים, רק את האמת לאמיתה ללא כל גריעה או תוספת.
"הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ, אַחַר, וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ" - בניית העתיד, בתבונה, בחריצות וּביעילות. אתה - האדם הצעיר, הרוצה ומעוניין להצליח בחיים, תחשוב על עתידך, הכן וזמן לעתיד בשדות שמחוץ לעיר את מלאכתך. מדובר, במלאכת החקלאות בשדה ובכרם ובכללה גם גידול בקר וצאן. לאחר שיגעת ומצאת מלאכה המפרנסת את בעליה, אז "ובנית ביתך" - תישא אשה ותקים בית, משפחה. זוּ חשיבה פרקטית-מעשית: תיצור מקור פרנסה ותוכל לפרנס את משפחתך. בדרך זאת פסק הרמב"ם, איש הרציונאל והמעש להלכה בהיבט נרחב בספר המדע: "דרך בעלי דעה, שיקבע לו אדם מלאכה, המפרנסת אותו תחילה. ואחר כך יבנה בית דירה ואחר כך ישא אשה..." (דעות ה, ו). רבי שלמה בן משה הלוי אלקבץ (משורר ומקובל; נולד בתחילת המאה הט"ו, דור לאחר גירוש ספרד וחי בסלוניקי שביוון ואנדרינופול שבטורקיה ואח"כ בעיר הקודש צפת), אמר בפיוט 'לכה דודי' של כלל ישראל בקבלת שבת מידי שבת שבתו: "סוף מעשה במחשבה תחילה".
מסקנה:
הן במשפט מצד השופט, והן מצד הבריות בחיי היומיום, חייבים לדבוק באמת לאמיתה. דהיינו, בדרך הצדק, בעשיית הישר והטוב בעיני אלוקים ואדם. למען היושר והצדק, המוסר והערכים כצו התורה, יש לזכות את הזכאי ולחייב את החייב ולהעמידו במקומו כראוי, למען ישפר ויתקן דרכיו.
עצה טובה לצעירים: חישבו על העתיד, בתבונה, בחריצות וביעילות. רִכשו מקצוע פרקטי ה"מדבר" אליכם, שאתם מוצאים בו עניין, שאפשר יהיה בעתיד להתפרנס ממנו. מִצאו עבודה ואז, הקימו בית נאמן, פיזי ורוחני, מוסרי וערכי בישראל, ותבוא עליכם בעזרת ה' ברכה והצלחה!
ד"ר אברהם גוטליב
המרכז ללימודי יסוד ביהדות
אוניברסיטת "בר-אילן"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
ילדים יקרים!
אתם מוזמנים לשתף אותנו בחווייתכם מקריאת עלונים אלו.