בס"ד.
פרשת
"בהעלותך"
שני נושאים מעניינים קיימים בפרשה והם : תהליך העבודה עם "המנורה" ע"י הכהן ופרשת "המתאוננים". אירוע "המתאוננים" הנו אירוע מכונן בתולדות עם ישראל - אילולא המתאוננים היה עם ישראל עומד בדרגה רוחנית גבוהה והיה על סף הגאולה וביאת משיח. משה רבנו, שגאל את עם ישראל ממצרים, היה נכנס לארץ ישראל והיה נמשח להיות מלך המשיח, בונה את המקדש ולא היו באים עלינו כל החורבנות והגלויות. "המתאוננים" במעשיהם גרמו לכל אותם עוולות אותם אנו חווים עד לימינו אלה.
הנושא השני בפרשה מתמקד באהרון הכהן, איש אשכולות המוגדר "אוהב שלום ורודף שלום", הוא היטיב את הנרות והדליקם כפי שנאמר "ויעש כן אהרון". רש"י מדגיש את שבחו של אהרון "שלא שינה". על כך שואלים רבים מפרשני המקרא וכי היה עולה על דעתו של מישהו שאהרון ישנה משהו מדברי משה רבנו אותם הוא קיבל מפי ה'?
תשובה לשאלה נקבל באם נעיין ונבין את עומקם של שני הנושאים: א. "המתאוננים" ב. "אהרון הכהן ועבודת המנורה".
לגבי המנורה נאמר "...אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" (במדבר ח'/ב'). את המלה "מול" ניתן לפרש בשני היבטים, האחד שמשמעו הוא "כנגד" מקום מסוים, כלומר: היבט גשמי. ההיבט השני של המלה "מול" הוא "התנגדות" ומחלוקת כנגד הצד האחר, כלומר: היבט רוחני, רעיוני.
המנורה סמלה את שני הפירושים כאחד: מצד אחד היא היתה חפץ שימושי העשוי מקשה אחת ומונח במקום מיוחד, כלומר: עניין גשמי. מאידך, קיים בה החלק הרוחני שהוא אור הנרות, המסמל רוחניות והתעלות.
אהרון הכהן, שתפקידו היה להיטיב ולהדליק את הנרות, לא שינה, כפי שמסביר רש"י, ויתרה מכך - הוא מיזג וחיבר את הגשמיות עם הרוחניות ע"י הדלקת חפץ גשמי כמו המנורה והפצת אורה הרוחני בקרב כל אחד ואחד מבני ישראל. תפקידו של אהרון, הכהן הגדול, בא לידי ביטוי בתחומים רבים כגון: טיפול במקרה שבו נמצא חלל אלמוני בשדה או במקרה של מנוסת רוצח בשגגה לעיר מקלט ועוד...
אך גולת הכותרת, שסימלה יותר מכל את עבודתו של אהרון הכהן, היתה קשורה באישיותו המיוחדת - השכנת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. אהרון ידע לשלב בין דברים הופכיים ומנוגדים זה לזה, וידע כיצד לקרב את הרחוקים, והמתנגדים זה לזה, ולהשכין שלום ביניהם.
תכונת אופי ייחודית זו של אהרון היתה מאוד חסרה "למתאוננים". היה להם את הקושי להגיע לאיזון בין כל הטוב והשפע הרוחני שניתן להם ע"י ה' במעמד הר סיני ובירידת "המן", לבין התייחסותם לעניינים הגשמיים בלבד - אופי מגושם, אותו סיגלו לעצמם עוד בהיותם בארץ מצרים .
לצערנו תופעת
"המתאוננים" מלווה אותנו לאורך כל הדורות. עלינו ללמוד מדרכו של אהרון הכהן ולסגל
לעצמנו בחיי היום יום את תכונתו - היכולת לחבר בין הקודש לחול, להוסיף טוב לעולם
בדרכי שלום, ולהכיר טובה לה' על כל הטוב והחסד שהוא עושה איתנו בכל רגע.
משלי שלמה:
"חָכְמוֹת
בָּנְתָה בֵיתָהּ, חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה. טָבְחָה
טִבְחָהּ, מָסְכָה יֵינָהּ, אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ. שָׁלְחָה
נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא, עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת. מִי פֶתִי
יָסֻר הֵנָּה, חֲסַר-לֵב אָמְרָה לּוֹ. לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי,
וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי. עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ,
וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה". (משלי ט'/א'-ו')
החכמה מזמינה את קרואיה המעוניינים לחסות בצלה:
"חכמות בנתה ביתה, חצבה עמודיה שבעה" - החכמה, יסוד חכמות העולם, בנתה כביכול את ביתה מתוכנן היטב בקפידה, מוקף בשבעה עמודים חזקים וחצובים המפותחים ומגולפים בציורי נוי.
"טבחה טבחה, מסכה יינה, אף ערכה שולחנה" - הכינה כביכול סעודה בשרית טובה ודשנה, מזגה ועִרבה את יינה וגם ערכה את שולחנה בשאר המצרכים הדרושים לסעודה: לחם, מטעמים וכלים נאים. החכמה הכינה תקרובת ראויה לאורחיה - החכמה מיועדת לכל אדם החפץ בחיים חיוביים מתוך תבונה וחשיבה. "שלחה נערותיה תקרא, על גפי מרומי קרת" - לאחר מכן כביכול, שלחה החכמה את נערותיה להכריז על הסעודה במקומות הגבוהים של גגות הקריה, כדי שיבואו להנות מטובה.
"מי פתי יסור הנה, חסר-לב אמרה לו" - כל פתי שנוטה להאמין לכל דבר, מבלי שיבדוק היטב את הנתונים, מוזמן לסור לכאן ולצבור ניסיון חיים. המוזמנים רשמית הם חסרי ניסיון החיים וחסרי בינה. הפיקחים לא הוזמנו כי ברור שיבואו מאליהם כפי שנראה בהמשך. הלצים שאינם לוקחים את החיים ברצינות מינימלית, גם הם לא הוזמנו כדי שלא יבזו את המזמינים.
"לכו לחמו בלחמי, ושתו ביין מסכתי" - אומרת החכמה: בואו מוזמנים ואכלו מן הסעודה שהכינותי.
"עזבו פתאים
וחיו, ואשרו בדרך בינה" - העצה הטובה: עזבו את דרך הפתיות - להחזיק בדבר מסוים
מבלי לבדוק ולהפעיל שיקול דעת. התוצאה: תחיו חיים טובים ואז "אִשרו"- תלכו ישר,
תצעדו "בדרך הבינה", היא דרך המוסר, עם הפקת לקחים. זוהי דרכם של החכמים החיים
בתבונה וביעילות. אפשר גם לומר שהקריאה לעזוב את הפתיות פונה גם לחכמים שלעתים
טועים בהפעלת שיקול דעת לא נכון. דהיינו, יש לבדוק באופן מעמיק כל דבר ודבר. החכמה
היא זכות כדרך חיים הפתוחה לכל המעוניין בחיים טובים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
ילדים יקרים!
אתם מוזמנים לשתף אותנו בחווייתכם מקריאת עלונים אלו.