פרשת "חוקת"

פרשת שבוע

 

"וישב העם בקדש, ותמת שם מרים...ולא היה מים לעדה..." (במדבר כ'/א'-ב').

 

מרים, אחות משה ואהרון, התגלתה בחייה כמנהיגה מצויינת, כמותם. הבה נדגיש כמה מתכונותיה המנהיגותיות אשר כל העומד בראש כל מערכת היה גאה בהם:

אומץ ותבונה - עם הוראת פרעה שגזר מוות על הילודים, הפגינה מרים אומץ לב, נחישות ותבונה, בפנייתה אל הוריה בחכמתה ושכנעה אותם להמשיך לקיים חיי אישות ולא לפחד מגזירות פרעה. כך נולד משה מנהיגו של ישראל.

אמונה ועמידה איתנה - מרים התייצבה מרחוק לדעת מה יקרה למשה הנמצא בתיבה. באמונתההרבה שכנעה את בת פרעה להפקיד את משה התינוק בידי מינקת יהודיה.

נחישות וביטחון - היא האמינה שה' יציל את אחיה, אך לא השאירה זאת במחשבה אלא פעלה בנחישות להצלתו.

יוזמה - אחרי קריעת ים סוף הופיעה המנהיגה מרים במלוא עוצמתה, היא פעלה במלוא יוזמתה בהתקינה תופים, כדי לשיר ולהלל את הקב"ה על הנסים, ויצאה במחולות במדבר. מרים הבינה כי גם בתקופות קשות צריך להפעיל את השמחה שבאדם.

ההקשבה - בצד היוזמה, האומץ והביטחון העצמי, הפגינה מרים המנהיגה גם התייחסות לזולת. בהקשבתה האקטיבית היא השכילה ללמוד את הלכי הדור ולהבין כי דרך ההקשבה לומדים מהזולת.

נביאה חכמה - במסכת מגילה (י"ד/ע"א) מתוארת מרים כנביאה שהתנבאה שעתידה אמה ללדת בן שיושיע את ישראל, כשנולד נתמלא הבית אורה ואביה נשקה על קיום נבואתה.

 

מרים מהווה את הדגם הייחודי ביותר של מנהיגות נשית. היא עיצבה את מנהיגותה בדרך ובכלים שונים ומגוונים ושימשה בהליכותיה ובעשייתה דמות מנהיגה נפלאה. היא לא נכנעה "למסגרת" הפשוטה אלא הפכה מנהיגה מוכרת אף כי הופיעה כמנהיגה שותפה לשני אחיה. משה תאר בצורה נפלאה את הנס שהעם חווה בשירת הים, בה הביע את עוצמתו של הקב"ה והעם לדורי דורות. מרים הוסיפה שירה, אומנם קצרה, והפנתה אותה לנשים: "ותען להם מרים" - מיוזמתה הצטרפו נשים נוספות רבות והשתתפו באירוע המדהים. היא ביטאה בשירה המלווה במוזיקה ובריקודים, תפילת הודיה לאלוקים וצעד ראשון בהובלת העם לאמונה.

מנהיגותה היתה מבוססת על הקרבה לעם, היא הבינה את צרכי העם. מרים יצרה דיאלוג עם העם, וגישרה לא אחת על הפער בין העם המתלונן לבין המנהיג הדגול, משה.

למרים המנהיגה היתה דרך ייחודית משלה ולא בכדי מציין הכתוב "מרים הנביאה". העם אהב את מרים, כולם המתינו בשתיקה ובאהבה לתום שבעת הימים בהם הסתגרה בפרשת הצרעת.

 

בזכות מרים, שהמתינה למשה על המים, נתן ה' מים לכל העדה כל 40 השנים שהיו במדבר. עם מותה של מרים מודגשת דרישת העם למים בהסתלקות בארה של מרים "מתה מרים נסתלקה הבאר" (תענית ט'/א').

 

ד"ר יחיאל שרמן

 

 

 

משלי שלמה:

 

"מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה: בֵּן חָכָם - יְשַׂמַּח אָב, וּבֵן כְּסִיל - תּוּגַת אִמּוֹ. לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע, וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת.
לֹא יַרְעִיב ה' נֶפֶשׁ צַדִּיק, וְהַוַּת רְשָׁעִים יֶהְדֹּף.    (משלי י' א'-ג')

 

"משלי שלמה" -  הכותרת משלי שלמה פותחת את הקובץ השני של ספר משלי (פרקים י'-כ"ד) כפי שהבהרנו בשבוע שעבר.

"בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו" - הפתגם מעמיד דבר וניגודו. בן חכם משמח את אביו ואילו בן שאינו חכם מצער את אמו. הבן הצעיר ישמח את אביו בהליכותיו ובמעשיו הראויים והנבונים, ואילו כסיל הוא צערה ויגונה של אמו. מבחינה מעשית-מודרנית: בן חכם מביא שמחה ונחת להוריו בניגוד לבן שאינו חכם. בימים הקדומים האב החכם היה משגיח יותר בחכמת בנו כי הוא התעמק בלימודים עיוניים בספרות התלמודית. הבן היה שוהה בבית ומצוי רבות עם אמו שחוותה יותר מאביו את טעויותיו השונות. לכן, בן חכם משמח את האבא היודע ומבין מהי חכמה לעומת הבן הכסיל שמעציב את אמו בעשיית מעשים ילדותיים - לא חכמים. ברור שהנחת או חוסר הנחת הוא של שני ההורים- האבא והאמא, בסופו של דבר. לכן, חשוב מאוד להשקיע בחינוך נכון וטוב לילדים. הפתגם שלפנינו מגדיר מציאות חיובית מול שלילית כמציאות עובדתית נתונה של שבח מול גנאי. הפתגם לא מנוסח בלשון הדרכה אלא בלשון הגדרה. המטרה שהנוער שייחשף לפתגם זה יבין את המֶסר, יבחין בטוב ויבחר בו ליישמו.

"לא יועילו אוצרות רשע, וצדקה תציל ממות" - לפנינו תקבולת ניגודית, האומרת שלא יועילו אוצרות רֶשע - לא תהיה תועלת לאוצרות שהושגו בדרך של תחבולות ורֶשע, תוך גרימת נזק לזולת, ובוודאי שלא ברצון בעליהם. הצדקה לעומת זאת, תציל ממוות, יש לה תועלת משמעותית, שהרי הצדקה מושגת בדרך הצדק, בנתינת נדיבי הלב לפי יכולתם.

"לא ירעיב ה' נפש צדיק, וְהַוַּת רשעים יהדוף" - זוהי תקבולת ניגודית נוספת, שהיא למעשה פועל יוצא מהקביעה הבסיסית בתקבולת הראשונה, כאשר הפתיחה היא המשכה של הסיומת בתקבולת הראשונה.  כלומר: "וצדקה תציל ממות", דהיינו: "לא ירעיב ה' נפש צדיק".

"לא יועילו אוצרות רשע", דהיינו: "וְהַוַּת רשעים יהדוף".

גם בעת רעב, לא יעזוב ה' את נפש הצדיק וידאג לכל מחסורו. ההדגשה היא על הנפש, שהיא טהורה, זכה וישרה כמו הצדקה שהושגה בצדק, והוא ראוי לה מבחינת הצדק, כאדם ישר שהוא צדיק. "וְהַוַּת רשעים" - תאוות הרשעים - לעומת זאת, היא חסרת תועלת כאוצרות הרֶשע, משום שהושגו בדרך רעה ולא בצדק וביושר. לכן, תאוות הרשעים תידחה ותאבד. נפש הצדיק, לעומת זאת, תינצל ממוות.

 

ד"ר אברהם גוטליב

המרכז ללימודי יסוד ביהדות

אוניברסיטת "בר-אילן"

"חוויית השבוע" מוגש ע"י "החוויה היהודית" הפועלת להעמקת ערכי היהדות