פרשת "בהעלותך"
"...בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" (במדבר ח'/ב').
אהרון הכהן נתבקש להטיב את הנרות, כתוב "בהעלותך את הנרות" ולא "בהדליקך את הנרות", זאת משמעות חינוכית וערכית מדהימה, אין זו פעולה טכנית גרידא של הדלקה ותו לא. לבערת הנרות במנורה יש משמעות של התנשאות לגובה וזקיפות קומה. "בהעלותך את הנרות, יאירו..." ההארה תהא איתנה ובעלת משמעות ואור הנרות יעלה מעלה, אם יוחדר בהם עומק של "בהעלותך". על אהרון הכהן להטיב את הנרות מדי יום. צריכים כולנו ללמוד ממעשה חכם זה. הלמידה והאיכות אינן נקבעות בפעם אחת, עלינו להתמקד בלמידה כל הזמן משום ש"אין בית מדרש ללא חידוש" (חגיגה ג'/ע"א). האור יופץ ויאיר לכולנו עם כל המשמעויות העמוקות שבו, רק אם נשתפר כל הזמן, צריך להטיב את הנרות מדי יום, לא "לשקוט על השמרים". צריך לעגן את הנלמד, להפנים פנימה ולהיות ערוכים לקליטת אור חדש, לימוד נוסף וחכמה מוגברת.
הקנה האמצעי הוא העיקר, שלושת הקנים היוצאים מכל צד צריכים להיות מכוונים כלפי הנר האמצעי שבקנה האמצעי, או אז שבעת הנרות מכוונים את אורם לכיוון האחד כלפי מעלה. שלושת הנרות שבצד ימין של המנורה, מבטאים את חיי הרוח והחכמה של עם ישראל, שלושת הנרות שבצד שמאל מבטאים את חיי החומר, העשייה והיצירה. שני הצדדים - החומר והרוח, חיי המעשה מחד וחיי הלמידה והחכמה מאידך, פונים לקנה האמצעי הנוטה כלפי מעלה, כלפי בורא עולם. האור מאיר באור נוגהות כאשר קיימת אחדות בין עם ישראל, בין כולם. התגשמות החזון של העם היהודי, תהא באחדות היעד, כל אדם ומקצועו, כל אחד וייחודיותו, אך כולם בעלי אמונה לכיוון בורא עולם, כדי שיחד יציבו מטרה נעלה שתאיר לכל העולם. כאשר כל שבעת הנרות מתאחדים באור האמצעי, תהא פריחה איכותית ומצטיינת של עם ישראל. הרב גוניות הוא מצב טבעי ונכון, כל אחד בגוון שלו, וכאשר הייעוד ברור לכולם והם נוטים לנר המרכזי המאיר כלפי מעלה - האור יפיק מלוא זוהרו בכמות ובאיכות.
האור הוא בעל משמעות אדירה ביהדות - אור המנורה מאיר ומשפיע על כל הסביבה. השלהבת בנויה מצבעים שונים, המסמלים את מגוון האנשים המתאחדים למנורה אחת מאירה. אור הנרות מדגיש את הלהט, האמונה והחדירה לכל תחום. האור חודר כמעט לכל נקיק ולכל פתח, ולכן עלינו לדאוג לפתחו של חור כדי שהאור יחדור ויאיר את כל האפלה. המנורה על שבעת נרותיה נמצאת על בסיס איתן וחזק, האור המופץ ממנה משמש את החכמה והידע שקיים בנו ומופץ לכל מקום. הפצת התורה והאדרתה נעשית בלימוד ובהדלקת המנורה הקבועה.
עלינו, ההורים והמורים, מוטלת החובה שניתנה לאהרון הכהן, להטיב את הנרות. הנרות - הילדים, יאירו באור נגוהות, אם אנו נדאג מדי יום "להטיב את הנרות", להכין להם קרקע פוריה שעליה יוכלו להניב את מיטב הפירות. עלינו להכשיר את הילדים ולהטמיע בהם לימוד ומידות טובות, אך בשלב מסוים צריכה השלהבת לעלות מאליה. אם השלהבת תאיר מעלה מעלה מעצמה, הרי הצלחנו במשימתנו בהעלאת הנרות, בהקניית תורה עם דרך ארץ, שיפיצו ניצוצות של אור.
ד"ר יחיאל שרמן
משלי שלמה
"הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה, צַר כֹּחֶכָה. הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת, וּמָטִים לַהֶרֶג אִם תַּחְשׂוֹךְ. כִּי תֹאמַר הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה, הֲלֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין, וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע, וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ. אֱכָל בְּנִי דְבַשׁ כִּי טוֹב, וְנֹפֶת מָתוֹק עַל חִכֶּךָ. כֵּן דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ, אִם מָצָאתָ וְיֵשׁ אַחֲרִית, וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת. אַל תֶּאֱרֹב רָשָׁע לִנְוֵה צַדִּיק, אַל תְּשַׁדֵּד רִבְצוֹ. כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם, וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה". (אבות כ"ד/י'-טז')
"הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה, צַר כֹּחֶכָה" - אם הראית עצמך חלש ורפה ביום צרה - בעת צרה של רעך, הזולת, גם אתה עלול בעתיד להיות בצרה ויהיה צר כוחך מלהינצל, כפי שמבאר רש"י. יש לשים לב כאן לסגנון הממחיש צרה-צר, על דרך 'לשון נופל על לשון'. נאמר בתורה: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא י"ט/טז') - מבחינת הפשט, אל תעמוד על דמו של רעך ותשפכהו נפשית, בדיבור רע, בוטה ומעצבן. אסור לעמוד מנגד, יש לסייע ולעזור לזוּלת בעת צרה.
"הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת, וּמָטִים לַהֶרֶג אִם תַּחְשׂוֹךְ" - עליך האדם, מוטלת החובה להשתדל ולהציל אנשים, הלקוחים בשבי האויב ונמצאים בסכנת מוות. וכן, עליך להשתדל להציל אנשים שנכפתו בכבלים ושוכבים על הארץ כדי שימותו. אם תחשוך - הלוואי ותצליח להצילם ולמנוע מותם. או שחלילה, תלך בדרך הקלה וחסרת המצפון ותישאר אדיש ולא תעשה כלום.
"כִּי תֹאמַר הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה, הֲלֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין, וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע, וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ" - שמא תאמר אתה לעצמך, כדי להצדיק את אדישותך או הססנותך, שלא ידעת על הסכנה שבה היה נתון איש זה. דע לך, שהכל גלוי ועומד לפני הקב"ה, ולא תוכל להצדיק את עצמך. שהרי הקב"ה מודד ובודק, יודע ומבין את כוונותיו האמיתיות של האדם. ה' הוא "נוצר נפשך" - שומר אותך, פיזית ורוחנית. הוא, כבר ידע את כל הרהורי לבך והוא ישיב לכל אדם כפועלו, לפי הראוי והמגיע לו.
"אֱכָל בְּנִי דְבַשׁ כִּי טוֹב, וְנֹפֶת מָתוֹק עַל חִכֶּךָ" - החכמה מועילה לגוף ולנפש כמו אכילת דבש במידה. החכם פונה לקורא בחיבה ובקירבה: בני, הקשב לגופך! אכול דבש כי טוב - בכמות הטובה לגופך. שהנופת, הדבש הניגר בשפתיך, מתוק במידה הרצויה.
"כֵּן דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ, אִם מָצָאתָ וְיֵשׁ אַחֲרִית, וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת" - כך גם החכמה, חפש ומצא ודע את החכמה, שהיא מתוקה רוחנית ומועילה לך, לתועלתך, כמו דבש במינון הנכון והראוי. התוצאה: אם אכן התמדת בחיפוש אחר החכמה, ישנו סיכוי רב שתוכל לומר שמצאת את אשר חיפשת ויש לך אחרית בסיום המעשה - עתיד. כך, היות שקיווית והשתדלת בעשייה החיובית, יצא שכרך בפועלך, שתקוותך לא נכרתה והסתיימה, אלא הצליחה והניבה הצלחה רבה.
"אַל תֶּאֱרֹב רָשָׁע לִנְוֵה צַדִּיק, אַל תְּשַׁדֵּד רִבְצוֹ" - קריאה לרשע שלא לפגוע בצדיק, הישר באדם: אתה הרשע, חסר המידות והערכים, היזהר, אל תכין מארב לצדיק כמו חיה טורפת המשתוקקת ללכוד את טרפה בנוה, באחוזה החקלאית השלֵוה ואל תשדוד אותו בכוח ממקום רביצתו כליסטים מזוין בנשק חם ו/או קר.
"כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם, וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה" - גם אם הצדיק, יפול חלילה וייכשל אפילו שבע פעמים-הרבה פעמים, הוא יקום ויתאושש בזכות זכויותיו. אולם, לעומתו, הרשעים ייכשלו במפלה אחת. כי חיוב, מוביל לחיוב ושלילה מובילה לשלילה באופן גורר וגורף.
מסקנה:
עלינו לסייע לזולת בעצת צרה, ישירות, או בלהזעיק עזרה, או שניהם גם יחד. אין לעמוד מנגד ולהיות אדיש לסבלו של הזולת. יש לזכור, שבחיינו עלי אדמות, החיים הם "בומרנג" אחד גדול (חוזרניים), כאשר, המצב עלול לחזור כמכה חוזרת באמצעות "מקל" כביכול, כמו במשחק הידוע במזרח הקדום. היום אתה זקוק לעזרה ומחר אני. הסיוע לזולת הוא ערך חינוכי-ערכי, מוסרי ויהודי מן המעלה הראשונה. כך, שעשייה חיובית ונעלית זו, ישרה וטובה היא בעיני אלוקים ואדם.
החכמה ביישום נכון, מציאותי ויעיל, טובה היא לגוף ונפש האדם, כמו מינון נכון של הדבש המתוק, המחזק את הגוף. זאת ועוד, כדאי ורצוי, להשתדל בעשייה החיובית, מתוך אמונה ושאיפה להצליח ולהגיע להישגים. התנהגות מוסרית, חינוכית וערכית ראויה, תוך מתן כבוד לכל אחד, מביאה להביא לחיים טובים, בדרך הישר והטוב.
ד"ר אברהם
המרכז ללימודי יסוד ביהדות
אוניברסיטת "בר-אילן"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
ילדים יקרים!
אתם מוזמנים לשתף אותנו בחווייתכם מקריאת עלונים אלו.