יום שני, 31 במאי 2010

פרשת "שלח"

פרשת שבוע

 

"שלח לך אנשים...איש אחד, איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם" (במדבר י"ג/ב').

 

המרגלים שנשלחו ע"י משה לתור את  הארץ, היו נבחרי העם ומנהיגיו, ראשי השבטים וגדולי הדור. אם כן, לא ברור כיצד צדיקים מורמים מעם אלה נהגו ברשעות וחטאו בחטא כל כך חמור של כפירה באמונה בבורא יתברך? כיצד זה לאחר שחזו במו עיניהם בנסים הגדולים ביציאת מצרים ובקיעת ים סוף, איבדו את האמונה ביכולתו של ה' להכניסם לארץ? מהפך זה מעורר תמיהה גדולה. 

התשובה לשאלות הנ"ל נמצאת בתיאור המרגלים את החוויות שחוו והמראות שראו ב-40 ימי התיור בארץ. בביקורם בארץ, נתקלו בתופעות על טבעיות - גודלם של האנשים ילידי הענק, מבנה הארץ,  הביטחון העצמי של יושבי הארץ וחוזקם, והתרשמו אף מגודל הפירות. המרגלים ציפו למצוא ארץ רגילה כמו כל הארצות שניתן לכבוש אותה בקלות יחסית, אך בפועל התגלו להם כוחות על טבעיים אשר הכניסו בהם רגשי נחיתות ופחד מהצפוי להם. הם לא השכילו להבין שהם נשלחו לבדוק כיצד ניתן לכבוש את הארץ ולא האם ניתן לכבוש אותה. הלא משה שלח אותם באישורו של הקב"ה, לא משום שהיה ספק כלשהו אם בני ישראל עתידים לכבוש את הארץ, אלא רק כדי שירגישו שותפים לפעולת הכיבוש ויאספו מידע על העמים היושבים בה. אך המרגלים, במקום לנהוג במסירות, להביא את המידע ולבטוח בה' שיעזור להם בכיבוש הארץ, בחרו להוסיף בדבריהם את דעתם האישית, ללא מסירות נפש למען הכלל.

במקום להכיר בכל הנסים העל טבעיים שעשה עימהם ה' עד הגיעם הלום ולבטוח בו שימשיך לתת להם את הכוחות לכבוש את הארץ ולהתיישב בה, הרגישו המרגלים שפלים ונחותים מול המראות שראו בארץ וגרמו לעם כולו להרגשת חוסר בטחון. חל במרגלים מהפך, ואופן חשיבתם שבה להיות כמו של "עבד", כפי שהיו במצרים. תגובתם היתה בלתי צפויה, הם ראו את הדברים מתוך נקודת מבט של "עבד" שאיבד את התקוה. הרושם העל טבעי שעשתה עליהם הארץ גרמה להם לנסיגה רוחנית לתקופה בה הם היו עבדים במצרים, שם הרגישו חוסר אונים. הפחד מן העתיד, החשש מפני הבלתי ידוע, יצרו אצלם חוסר ביטחון באמונה בה', עד להוצאת דיבת הארץ רעה באומרם: "...ארץ אוכלת יושביה היא..." (י"ג/לב').

לעומתם, יהושע בן נון וכלב בן יפונה, היו חדורי אמונה בה' ובהבטחתו ולכן לא נבהלו אלא להיפך - עודדו את העם כי ידעו שאם העם יעשה מאמץ, ה' יעזור לו להצליח במשימה.

ממצב טרגי זה של הנשיאים עלינו ללמוד מוסר השכל: יש פעמים שבהם האדם נקלע למצבים קשים בחייו, הוא מרגיש שהנה בדרך בה הוא צועד קיימות מהמורות וקשה לו להתגבר עליהן. הדבר מביאו לרגשי נחיתות ופועלת בו מרירות עצומה העלולה לפגוע באמונתו הבסיסית בקב"ה. אל לו לצלול לתוך יאוש ולאבד תקוה אלא, להתעשת ולעשות ככל יכולתו להצליח במאבק בדרך הטבע, ולבטוח בה' שבחסדיו הרבים יעזור לו התגבר על הקשיים.

 

דוד דרומר

 

 

 

משלי שלמה:

 

"יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן, וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ. אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם, וְיֶאֱהָבֶךָּ. תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד, הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח. תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת ה', וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה. כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ, וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים. אִם חָכַמְתָּ - חָכַמְתָּ לָּךְ, וְלַצְתָּ - לְבַדְּךָ תִשָּׂא".  (משלי ט'/ז'-יב')

 

מי אינו ראוי לבוא בשערי החכמה?

"יוסר לץ לוקח לו קלון, ומוכיח לרשע מומו" - הלץ המזלזל ובז לכולם אינו ראוי לחכמה. מי שמטיף מוסר אל הלץ שבז לכל ושולל חכמה ומוסר - אינו נותן לקח ותועלת למוכח, אלא לוקח לעצמו קלון - בושה. כך גם מי שמוכיח לרשע את מומו - גם הוא לוקח על עצמו קלון, כי הרשע אינו מוכן להקשיב אלא לעצמו.

"אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך" - כלל ברזל הוא: אל תוכיח את הלץ כי הוא ישנא אותך. הוא לא מבין את מטרתך החיובית והטובה ורואה בך אויב ושונא. וההפך: "הוכח לחכם ויאהבך"- את החכם המבין והמפעיל שיקול דעת כן תוכיח לשיפור דרכו והוא רק יאהב אותך בשל כך!

"תן לחכם ויחכם עוד, הודע לצדיק ויוסף לקח" - לחכם תוסיף ותתן עוד לקח, עוד הארה (מלשון אור) "ויחכם עוד"- כי הוא שואל, מבין, מעוניין ורוצה ללמוד ולהחכים. תן דעת ותבונה לצדיק והוא יוסיף ללמוד לקח ולהסיק מסקנות ולא כלץ וכרשע הלועגים לחכמים.

"תחילת חכמה יראת ה', ודעת קדושים בינה" - התנאי המקדים לקבלת החכמה: ראשית החכמה שהיא תנאי הקודם לקבלתה: יראת ה' - יראת שמים- הנכונות ללכת בדרכי ה'. שהרי "דעת קדושים"- דעת אלוקים שהיא תבונה מקודשת, היא התנאי המקדמי לבינה - להבין ולהשכיל. תנאי זה חסר ללץ ולרשע, על דרך החיוב. החכמה היא תשלובת של יראת ה' - זהירות והקפדה. עם תבונה - חשיבה מתוך התבוננות תוך הפעלת שיקול דעת יעיל וחושב.

"כי בי ירבו ימיך, ויוסיפו לך שנות חיים" - החכמה חוזרת ופונה לפתי חסר ניסיון החיים ומדגישה את מעלתה: רק על ידי, בעזרתי, יוסיפו לך התורה תורת החכמה ומצוותי, שנות חיים - ימים ושנים איכותיים של חיים טובים ויעילים.

"אם חכמת - חכמת לך, ולצת - לבדך תשא" - הפתגם הוא: אם למדת חכמה - החכמת לטובתך. אך אם נהגת כמו לץ אשר בז לדברי חכמה ומוסר - תסבול לבדך בשאתך עוון זה. הכל תלוי בך, השתדל להחכים ולהבין ואז תצליח ותרוויח חיים טובים.

 

ד"ר אברהם גוטליב                                                                                                                                                                                        

המרכז ללימודי יסוד ביהדות

אוניברסיטת "בר-אילן"


"חוויית השבוע" מוגש ע"י "החוויה היהודית" הפועלת להעמקת ערכי היהדות

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

ילדים יקרים!
אתם מוזמנים לשתף אותנו בחווייתכם מקריאת עלונים אלו.

לפרטים ומידע נוסף – פנו אלינו! טל': 04-8450235, פקס': 04-8452788

מופעל ע"י "החוויה היהודית" הפועלת להעמקת ערכי היהדות

הרב אבינר