פרשת שבוע
"איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה...ככל היוצא מפיו יעשה". (במדבר
ל'/ג')
הדיבור מהווה כלי חשוב ועקרוני בחיי האדם, בכך אנו נבדלים מבעלי החיים.
ניתן לבטא משפט איכותי רק אם במח קיים אוצר המלים שממנו נבנה המשפט. ככל שאדם קורא
לומד ומשכיל, כך הוא רוכש יותר ויותר מלים אשר יוטמעו בזיכרונו, במוחו, רק אם ישתמש
בהם ויתרגל אותם. או אז הם יהפכו לחלק מאוצרו הלשוני השגור בפיו.
החכם מכל אדם קבוע בספרו "מוות וחיים ביד הלשון " (משלי י"ח/כח')
היינו: מצד אחד, שפה עשירה יוצרת חיים תוססים ונהדרים, מביעה רגשות, מחשבות, חכמה
וחשיבה מעמיקה. יחד עם זאת - הדיבור יכול להיות כלי מסוכן בהתמודדות שבין אדם
לחברו. לשון הרע, ליצנות, פגיעות, העלבות, קללות והתבזויות מקורם בפה, בדיבור. לא
בכדי ציין שלמה המלך שהלשון יכולה להיות איבר מסוכן לחיי אדם, אך היא גם משמשת
אמצעי נהדר, מדהים ומרשים לגילוי עולמו הרוחני של האדם.
לאדם כח ביצוע מעשי, באמצעים טכנולוגיים, רפואיים, מחקרים במדע. קיימים בנו
כוחות לכבוש את הטבע שבבריאה, לחדש, לקדם, להוסיף, להכיר, ללמוד, לבנות וליצור כל
הזמן. אך יתרונו הגדול ביותר, האמיתי, הוא הדיבור - המשמש כצינור המוביל את הקיים
במח ומבטא את החלק הרוחני שבאדם. הדיבור יכול לגרום להמראתו של האדם לשחקים, ומנגד,
יכול גם לגרום לכישלונו הנוראי. במשנה במסכת ערכין (ט"ו, א') כתוב: "האומר בפיו
חמור מן העושה מעשה, שכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר שלא להיכנס לארץ
אלא על לשון הרע".
בית ראשון חרב על שלא למדו תורה וחטאו בעבודה זרה, בגילוי עריות ובשפיכות
דמים. אך בתקופת בית שני למדו תורה הרבה מאוד, אלא ששנאת חינם שררה ביניהם וזו
הסיבה שחרב בית שני. אנו רואים חשיבות השימוש בפה. כפי שנאמר "ככל היוצא מפיו
יעשה".
הרש"ר הירש בפרשת מטות, מבהיר לנו את הסיבה לפתיחת הפרשה בנושא "הנדר":
המנהיגים - הנשיאים, ראשי המטות, תפקידם לעצב את דמותם האנשים בשבט ולקבוע כללי
התנהגות לפעילויות חיוביות וליעדים משותפים, לשם בניית חיי קהילה ועיצוב פני הדור.
ראשי המטות אחראים להתנהגות העם מבחינה מעשית בקיום תרי"ג מצוות ובדיבור. הם
צריכים להבהיר לעם את חשיבות ועוצמת הדיבור, הנדר והשבועה, היות שהדיבור הוא כלי
ביטוי בעיקר בין אדם לחברו.
מקטנות יש להרגיל ולחנך הילדים לשמור על לשונם, להיזהר מנדרים ומשבועות
ולעודד מאד את הדיבור בלשון נקיה. חובה עלינו, מורים והורים, לשמש דוגמא לילדינו
ולדבר רק דברים חיוביים, ערכיים, טובים, לקיים הבטחות שהבטחנו ולהימנע מרכילות
ולשון הרע. ככל שנרבה ללמד את הצעירים עושר לשוני איכותי כן יבוא אוצר לשוני זה
לידי ביטוי באיכותו המצויינת והחיובית.
ד"ר יחיאל שרמן
משלי שלמה
"קֹרֵץ עַיִן יִתֵּן עַצָּבֶת, וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט. מְקוֹר
חַיִּים פִּי צַדִּיק, וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס. שִׂנְאָה תְּעֹרֵר
מְדָנִים, וְעַל כָּל פְּשָׁעִים, תְּכַסֶּה אַהֲבָה". (משלי י'/י-יב')
לפנינו נתון המוסבר באמצעות שתי תקבולות ניגודיות:
"קֹרֵץ עַיִן יִתֵּן עַצָּבֶת, וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם
יִלָּבֵט" - מי שקורץ בעיניו, סוגר מעט את עינו לשם רמיזה או לעג, יגרום רוגז
ועצבות לסובבים אותו. כך גם האוויל חסר התבונה אשר שפתיים ילבט - מעקם שפתיו כאשר
הוא שומע דבר מה, יגרום עצבת לעצמו ולאחרים הנמצאים במחיצתו. מדוע באמת קריצת העין
או עיקום השפתיים מרגיזה את הנוכחים? הדבר טמון בהבדל המהותי בין הצדיק המשרה אהבה
ושלווה לבין הרשע המשרה שנאה ומריבה.
"מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק, וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס" -
פי הצדיק הוא כמו מקור מים
חיים המרווה ומחיה את הלוגמים ממנו. פי הצדיק מביע תורת חיים באופן מעשי. הכתוב
מדגיש את הצדיק בשם כולל לכל הצדיקים לדרגותיהם השונות. בעוד שפי הרשעים מלא וגדוש
בחמס, בדברי הרוע היוצאים מפיהם ומעידים על בעליהם. הרשעים הרבים מול הצדיק שהוא
טומן בחובו את שאר הצדיקים.
"שִׂנְאָה תְּעֹרֵר מְדָנִים, וְעַל כָּל פְּשָׁעִים, תְּכַסֶּה
אַהֲבָה" - מה המקור לשוני בין הצדיק והרשע? אהבה לעומת שנאה: רגש השנאה באופי האדם
גורם לו לריב, "להידלק" בקלות ולהגיע למדנים למריבות ורוב רובן מיותרות לחלוטין.
דהיינו: לעורר מחדש מריבות וסכסוכים שכבר דעכו. לעומת זאת רגש האהבה למעשה עוזר
להתעלם מכל החטאים החברתיים שבין אדם לחברו: על כל הפשעים תכסה - תסתיר ותגבר אהבת
הזולת - אהבת ישראל.
נמצאנו למדים, שהאדם הרשע הוא בעל מידות רעות וחסר חינוך מינימלי מבחינה
מוסרית ערכית, הוא קורץ עין בלעג לחברו ומזלזל בו ולמעשה שמח לאידו. קורץ העין הוא
גם אוויל ששפתיו ילבט - מעקם פיו לחברו מתוך לעג וזלזול. הזלזול בזולת בדרך
ראוותנית וגלויה זו מהווה פגיעה נפשית קשה בכבוד הזולת ובכבודו עצמו. העצבות שהרשע
גורם לשני מעציבה בסופו של דבר גם אותו כי כולם רואים מי הוא. הכל עניין של אופי
שבא לידי ביטוי בפה, שנועד לדברים חיוביים ועל כל אחד להשתדל לדבוק בדרך
החיוב.
משתי התקבולות הניגודיות בין הצדיק והרשע- האהבה והשנאה, עלינו ללמוד
לדבוק ביישום הדרך החיובית המשרה על
האדם פנימית וחיצונית אווירה חיובית ומשפיעה מטובה על
הסביבה.
ד"ר אברהם גוטליב
המרכז ללימודי יסוד ביהדות
אוניברסיטת "בר-אילן"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
ילדים יקרים!
אתם מוזמנים לשתף אותנו בחווייתכם מקריאת עלונים אלו.