פרשת "כי תצא"

פרשת שבוע

 

"כי יִקָּרֵא קן ציפור לפניך...והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, לא תקח האם על הבנים. שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, למען ייטב לך והארכת ימים" (דברים כ"ב/ו'-ז').

מצוות "שילוח הקן" ומצוות "כיבוד אב ואם" - המצוות היחידות שהשכר המובטח על קיומן הוא "אריכות ימים". מדוע?

"שילוח הקן" מחנך את האדם למידת הרחמים והחסד. יש בזה מידה נפלאה הקיימת באדם - מתן כבוד לאחר, במקרה זה אפילו ציפור קטנה הנמצאת בקן. מידת הרחמים - שלא לצער האם על הבנים, היא חשובה ומהותית גם בבעלי חיים. אם מידה זו תהא מופנמת בתוך האדם כלפי ציפור קטנה, הרי התנהגותו כלפי חבריו, אנשים בעלמא וכמובן משפחתו - תהא מכובדת, מתחשבת ומלאה ברחמים ובחסד.

הרש"ר הירש בפירושו "בחורב" מדגיש כי לשילוח הקן יש פן חינוכי מובהק. אומנם מותר לאדם לקחת את הציפור להנאתו, אך מוטלת עליו החובה לכבד את הבריאה. אם האדם יכבד בעלי חיים בעבודתם, הוא ילמד לכבד אנשים. כאשר האדם יהא ספוג במידה גדושה של כבוד, יחס טוב ורחמים הוא יחוש באושר, והרגשה טובה זו תביא לאריכות ימים.

כיבוד אב ואם היא מצווה הנובעת מהערכתך את פועלם למלא תכלית הקיום האנושי. אנו רואים שילוב נפלא וחשיבות עצומה לאינטליגנציה הרגשית - התורה מדגישה את מידות האדם הקשורות לרגש. התנהגות הנובעת מרגשות חיוביים ויעילים בונה תשתית נפלאה, יסוד מוצק וחזק שעליו ניתן לבנות בניינים ענקיים עצומים ומרתקים שיש בהם חכמה, בינה ודעת, בניינים שהשכל טמון בהם. כאשר החוכמה מגיעה לאדם בעל מידות טובות, הספוג ברגשות רחמים וחסד או אז הקליטה, הספיגה וההטמעה של הנלמד מבחוץ יהיה איתן ומוצק יותר. התורה מציינת כי התנהגות אנושית זו של "שילוח הקן" ושל "כיבוד אב ואם" - תוסיף לך טוב "וייטב לך" ואריכות ימים "למען יאריכון ימיך".

"הכרת הטוב" היא תכונה הטבועה באופיו של האדם ואף באופיו של כל יצור בעולם. לעתים החיה הטורפת תגונן על אדם שהציל אותה. משה רבנו לא הכה על היאור הדומם שהצילו. היתכן שהדומם מרגיש? לא, אך יש לעמול על התכונות כדי להקנותם, מבהיר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו", שהרי מידות האדם מושפעות מהרגש. כאשר לא מכירים טובה לדומם שממנו נהנים, נפגע הרגש שבאדם, והדבר משפיע ישירות על המידות.

"שילוח הקן" ו"כיבוד הורים" מהווים ביצוע הלכה למעשה של תכונה המופנמת בתוך האדם. כאשר החסד והרחמים מצויים בכל נימי נפשו של האדם מן הרחוק ממנו - הציפור שבקן, ועד לקרוב ביותר אליו - אב ואם, הרי הם יהוו מנוף לקיום מצוות נוספות שבין אדם לחברו, מצוות המעוגנות באמונה ובתורת ישראל. "למען ייטב לך" ו"למען יאריכון ימיך" הם פרס ואתגר לכל אדם על תרומתו לעולם טוב יותר -בהיותו אנושי, מתחשב ונוהג ברחמים כלפי הסובב אותו.

 

ד"ר יחיאל שרמן

 

 

 

משלי שלמה:

 

 "מֹאזְנֵי מִרְמָה תּוֹעֲבַת ה', וְאֶבֶן שְׁלֵמָה רְצוֹנוֹ. בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן, וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה. תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם, וְסֶלֶף בֹּגְדִים ושדם (יְשָׁדֵּם)".  (משלי י"א/א'-ג')

 

הפסוקים שלפנינו מדגישים את היושר האנושי כרצון ה' וכדרך חיים בטוחה ונבונה:

"מאזני מרמה תועבת ה', ואבן שלמה רצונו" - מאזני מרמה שתכליתן זיוף המשקל, הם תועבת ה' ושנואים עליו. כפי שנאמר בפרשת "כי תצא": "כי תועבת ה' אלוקיך כל עושה אלה כל עושה עול" (דברים כ"ה/טז'). אולם "ואבן שלמה רצונו"- אבן משקל תקינה, לא חסרה ולא עודפת, היא כרצון ה', כפי שנאמר "אבן שלמה וצדק יהיה לך..." (דברים כ"ה/טו'). היושר האנושי החברתי הבין אישי הוא רצון ה' כראיה מציאותית-קיומית. התופעה השלילית של זיוף מידות ועיוות משקולות קיימת, לדאבוננו, כנורמה חברתית מאז ומעולם ועד ימינו אנו. התורה בפרשת "כי תצא" עוסקת בקריאה ובציווי שלא להונות באמצעות שימוש במידות ובמשקולות לא תקינות: גדולות בקניה וקטנות במכירה: "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה. לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה. אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה שלֵמה וצדק יהיה לך למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך. כי תועבת ה' אלוקיך כל עושה אלה כל עושה עוול" (דברים כ"ה/יג'-טז'). לא רק להשתמש בזה אסור, אלא אפילו להחזיק זאת בבית או בכיס ובכלל ברשות האדם! זה האיסור, לדברי שלמה המלך בתוכחתו כאן. גם בתקופתו כאמור לא פשה נגע מוסרי ערכי זה. רצון ה' במישור הפיזי רוחני, שהאדם יהיה ישר ואמיתי וישאף ל"אבן שלמה" - לתת לזולת את התמורה המגיעה באופן המדויק ביותר - לא פחות ולא יותר.

"בא זדון ויבוא קלון, ואת צנועים חכמה" - אם בא איש זדון - אלים ועז פנים, או אדם הבטוח שרק הוא יודע ולכן אינו מוכן להתייעץ עם אחרים, כאשר תתגלה טעותו "יבוא קלון" - יבואו בוז וחרפה. אולם, אם אנשים צנועים - ענווים - שאינם מחפשים כבוד, מתייעצים ושומעים דעות ועצות מאחרים, ומקבלים ביקורת באהבה ולכן תבוא איתם חכמה. מי שלומד מאחרים, סופו שיהיה חכם.

"תומת ישרים תנחם, וסלף בוגדים ושדם" - תמימות הישרים שהיא אמינותם כדרך חיים, תוביל אותם בדרך הנוחה והנכונה. אולם, סילוף דרך הישר ועיוותו מצד הבוגדים באמת ונוקטים בחוסר אמינות,  כאשר בלבם מחשבות זדון של שוד וחמס, יביא עליהם שוד ושבר.

 

מסקנה: היושר רצוי וכדאי בחיינו - לנו ולה' בורא העולם ומנהיגו. שהרי היושר הוא אמינות מוסרית-ערכית, כתנאי קיומי מחייב לעבודת ה'. על האדם להיזהר בבחירתו את באי ביתו, ולהימנע מלהכניס לביתו אנשי זדון ולהקפיד שהצניעות תאפיין את ביתו. יושר אמיתי יוצר תנאים בטוחים יותר לברכה והצלחה בעשייה יעילה וטובה מתוך צניעות וענווה.

 

ד"ר אברהם גוטליב

המרכז ללימודי יסוד ביהדות

אוניברסיטת "בר-אילן"

"חוויית השבוע" מוגש ע"י "החוויה היהודית" הפועלת להעמקת ערכי היהדות