פרשת
שבוע
"והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה'
אלוקיך נותן לך נחלה, וירשתה וישבת בה" (דברים
כ"ו/א').
"ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך ולביתך..."
(שם כ"ו/יא').
"תחת אשר
לא עבדת את ד אלוקיך בשמחה ובטוב
לבב"
(שם כ"ו/א').
פרשתנו
פותחת בבשורה משמחת: "והיה כי תבוא אל הארץ אשר
ה' אלוקיך נותן לך נחלה, וירשתה וישבת בה". דור המדבר שראה נסים וחווה חוויות
גדולות מתבשר על הכניסה לארץ ישראל. אומר על פסוק זה בעל "אור החיים": "אין
והיה אלא לשון שמחה. להעיר שאין לשמוח אלא
בישיבת הארץ, על דרך אומרו: 'אז ימלא שחוק פינו' (תהלים
קכ"ו/ב')".
השמחה היא
תופעה המתפרצת לעיתים בגין אירוע חיובי נחמד ומרנין. מפגש בין אנשים, ניצחון על
אויב, התגברות על בעיה או מחלה, הצלחה לאחר מבחן או קושי. שמחה זו חשובה אך היא
לרוב זמנית. היא מתרחשת מיד לאחר אירוע ומסתיימת כעבור פרק זמן מסוים.חוויית השמחה
נמוגה, הרגשת השמחה נעשית עמומה ככל שמתרחקים מגורם השמחה.
יש שמחות
ממושכות יותר כמו שמחת אדם הנשוי באושר, שמחת גידול הילדים או בעל גישה חיובית
ונכונה לחיים , שמחה זו שונה מאירועים משמחים מפתיעים אלא שלשמחה זו אין לרוב
סממנים חיצוניים, אין התפרצות של שמחה.
אנו
מצווים: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך
ולביתך..." - זו שמחה המביעה הכרת הטוב ואנו חייבים לבצעה על כורחנו. הבאת הביכורים היא כדי
להודות ולהלל את הקב"ה, מתוך שמחה וטוב לבב, על כל הטוב והשפע שנתן לנו בארץ ישראל.
שמחת הצדיקים עולה על כל צורת השמחות , שמחה זו אינה על הכרת הטוב , הצדיקים שמחים
במציאותו ובהווייתו של הקב"ה ולא
בגלל סיבה גשמית, כפי שכתוב: "ושמחתם לפני ה'
אלוקיכם..." (דברים י"ב/יב'). מכאן ששמחת האדם צריכה להיות בכל מצב, כל הזמן.
דוד המלך נעים זמירות ישראל אומר "עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה" - זו
שמחה של מצוה.
השמחה היא
כלי להערכת המצוה, כפי שמודגש בפסוק: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב" - פסוק זה מציין את החשיבות במתן
ביטוי לאהבת ה' ע"י השמחה, מתוך צניעות.
כאמור,
היהדות רואה חשיבות גדולה בתחום הרגשות הקימים באדם, עלינו לשלוט בהם ולהובילם
לנתיב הנכון. חובה עלינו לשמוח כי השמחה היא לב כל העשיה הנכונה במצוות שבין האדם
למקום ובין אדם לחברו. היהדות מדגישה את החובה לשמוח, לאהוב, לכבד, להתייחס לזולת - תכונות ריגושיות החייבות להיות
נישלטות על ידי האדם ועליו לנתבם ליעדים ולנתיבים מועילים
וחשובים.
ד"ר יחיאל
שרמן
משלי
שלמה
"לֹא יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה, וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת.
צִדְקַת תָּמִים תְּיַשֵּׁר דַּרְכּוֹ, וּבְרִשְׁעָתוֹ יִפֹּל רָשָׁע. צִדְקַת
יְשָׁרִים תַּצִּילֵם, וּבְהַוַּת, בֹּגְדִים יִלָּכֵדוּ. בְּמוֹת אָדָם רָשָׁע
תֹּאבַד תִּקְוָה, וְתוֹחֶלֶת אוֹנִים אָבָדָה. צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ, וַיָּבֹא
רָשָׁע תַּחְתָּיו. בְּפֶה חָנֵף יַשְׁחִת רֵעֵהוּ, וּבְדַעַת צַדִּיקִים
יֵחָלֵצוּ. בְּטוּב צַדִּיקִים תַּעֲלֹץ קִרְיָה, וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה.
בְּבִרְכַּת יְשָׁרִים תָּרוּם קָרֶת, וּבְפִי רְשָׁעִים,
תֵּהָרֵס". (משלי
י"א/ד'-יא')
לפנינו
תקבולות המתארות את יתרון הצדקה והצדק, את עליונות הצדיק והישר לעומת הרשע שאיננו
הגון.
"לא
יועיל הון ביום עברה, וצדקה תציל ממוות" - לא תהיה תועלת וערך להון - סכום עתק
של כסף שהושג באמצעות שוד וחמס (גזל), ביום עברה - ביום זעם של פורענות. כסף גזול
זה שהושג בדרכים לא ישרות לא יועיל לרשע ביום צרתו כדי להצילו. בעוד "צדקה תציל
ממוות" - הצדיק שמעשיו מעשי צדק וצדקה ועזרה לזולת, תציל אותו בעת צרתו. הצדקה
מכפרת על הנותן אותה ומסייעת לנזקקים. דהיינו, מצדיקה את דינו בבית דין של
מעלה.
"צדקת
תמים תיישר דרכו, וברשעתו יפול רשע" - יושרו של הצדיק, שפעולותיו בתום לב,
במחשבה הגונה וחיובית, היא זו שתגרום לדרכו להיות תמיד ישרה - שיצליח בכל עת ללא
מכשול כלשהו. אבל הרשע יכשל בגלל רשעותו, שהיא סטייה מדרך הישר שאמורה להיות נורמה
חברתית.
"צדקת
צדיקים תצילם ובהוות בוגדים ילכדו" - צדק ההולכים בדרך הישר, תצילם מצרות
קיומיות ואילו האנשים הבוגדים ביושר והולכים בדרך רמייה, ילכדו בהוות שלהם -
במזימותיהם ובמחשבותיהם הרעות.
"במות
אדם רשע תאבד תקווה, ותוחלת אונים אבדה" - כאשר מת אדם רשע, אובדת
התקווה לשובו מדרכו הרעה. התקווה שהיתה לאנשי האוון והרשע לשוב מדרכם הרעה - אבדה
מן העולם. בעלי המידות הטובות, שעשייתם היא לשם קירוב הרחוקים, קיוו וציפו
לשוב האחרים מדרכם הרעה לדרך הישר והטוב. דבר שנגוז וחלף
במותם.
"צדיק
מצרה נחלץ, ויבוא רשע תחתיו" - כך הם
פני הדברים לפי דרך החיוב: יש לו לצדיק, האדם האמיתי והישר, את הזכות והיכולת
להינצל מן הצרה, והרשע יכנס כביכול לצרתו של הצדיק במקומו.
"בפה
חנף ישחת רעהו ובדעת צדיקים יחלצו" - הרשע, שהוא אדם לא ישר ולא הגון, יזיק
לזולת בדברי חנופה ושקר מרושעים. לעומת זאת, הצדיקים יינצלו בעזרת הדעת, החכמה
והתבונה, מדברים רעים.
"בטוב
צדיקים תעלוץ קריה, ובאבוד רשעים רינה" - כאשר טוב לצדיקים, שהם אנשים חכמים
ובעלי מידות טובות, תשמח כל העיר, מפני שהם מטיבים גם ליושביה. לעומת זאת:
"ובאבוד רשעים רינה" - כאשר יאבדו וימותו הרשעים הפוגעים בזולת, תישמע אנחת
רווחה בעיר כי חדל רוגז ורשע מתוכם.
"בברכת
ישרים תרום קרת, ובפי רשעים תהרס" - בזכות תושבי העיר הישרים, שהימצאותם מהווה
ברכה לעיר "תרום קרת" - תתכבד עירם. לעומת זאת, על ידי פקודות שתצאנה מפי
השלטון המרושע, חסר היושר, תחרב העיר - כי היא נעזבת מיושביה הסובלים מהשלטון
המתנכר והבלתי אנושי.
מסקנה: צדקה
וצדק הם ערובה לחיים טובים, של ברכה והצלחה. שהרי, ליושר יש קיום ואחיזה שורשית
במציאות. יש תקווה רבה לצדק בחיינו ועלינו לדבוק בו מתוך אמינות ויושר. עלינו לשאוף
לפעול בצדק וביושר, בטוב טעם ודעת, להתברך ולברך.
ד"ר אברהם
גוטליב
המרכז
ללימודי יסוד ביהדות
אוניברסיטת "בר-אילן"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
ילדים יקרים!
אתם מוזמנים לשתף אותנו בחווייתכם מקריאת עלונים אלו.