פרשת שבוע
"ותמת שרה...ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה" (בראשית כ"ג/ב').
בפרשה זו רואים אנו את אברהם כדמות אנושית רגישה. הוא מתייפח בבכי על מות
אשת נעוריו והוא אחוז דאגה למצוא לה אחוזת קבר מכובדת. אברהם מבקש לקבור את שרה במערת המכפלה. הוא מחליט לקנות דווקא אחוזת
קבר זו ומתעקש לשלם בעבורה בכסף מלא. מתנהל משא ומן ארוך ומייגע בין אברהם ובין
עפרון החתי ובסופו משלם אברהם 400 שקל כסף ומקבל את מערת המכפלה לאחוזת
קבר.
נשאלת השאלה: מדוע מתעקש אברהם לקנות דווקא את המקום הזה? ומדוע הוא מקפיד
לשלם בעבורו בכסף מלא?
התשובה: אדם וחוה קבורים במערה. אברהם יודע זאת וגם בני חת יודעים
זאת - להיקבר במערה, פירושו להיות הממשיכים בעולם של אדם וחוה. זה מה שאברהם אומר
בהספד לשרה, שהיא ההמשך של חוה, היא ממשיכה את החיוניות של אם כל חי בעולם, היא
המתקנת את עניין חוה. לעומת חוה, שהכשילה את אדם ששמע בקולה - וכתוצאה מכך יש מוות
בעולם. הנה לגבי שרה נאמר: "...כל אשר תאמר לך שרה, שמע בקולה, כי ביצחק יקרא לך
זרע" (כ"א/יב'). שרה ילדה את ממשיך דורו של אברהם - היהודי הראשון. אברהם הוא
הממשיך את עניינו של אדם בעולם ומביא לתיקונו: עשרה דורות מאדם ראשון עד נח ונמחו
במבול, עשרה דורות מנח עד אברהם - בא אברהם ונטל שכר כולם. אברהם הוא התכלית, עד
אליו היה הכל בלי ערך, בא הוא ונתן את הערך לקיום העולם. אברהם הפיץ בעולם את
האמונה שיש מנהיג לבירה, יש בורא עולם שברא את העולם ב-6 ימים ואת האדם ברא כנזר
הבריאה: "...בצלם אלוקים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם" (בראשית א'/כז')
.
לאברהם חשוב מאוד שהוא ושרה אשתו, בנו ואשתו וכן נכדו ואשתו ייקברו דווקא
במערת המכפלה, בה קבורים אדם וחוה, כי הם הראשונים שנבראו ע"י ה' והם מעידים על כך
שיש בורא לעולם. אותו אלוקים שאברהם היה עסוק כל ימיו להפיץ את האמונה בו ברבים.
מערת המכפלה מציינת התמזגות מוחלטת עם הארץ זוהי ראשית ההשתרשות בארץ, תחילת
מצוות יישוב הארץ בצורה של קניין. האדם הקבור הופך לחלק בלתי נפרד של אדמת ארץ
ישראל.
מיד לאחר קבורת שרה מתחיל אברהם לדאוג כיצד למצוא בת זוג ליצחק בנו, ממשיך
הדור. פרשה זו באה כאילו להשלים את הפרשה הקודמת. אולי יאמר מישהו, איש אכזר היה
אברהם שהוליך את בנו יחידו לעקידה. באה הפרשה המתארת את מות שרה ואת השידוך של יצחק
ויוצרת כעין מסגרת לפרשת העקידה. מעשה העקידה מקבל מימד עמוק ונשגב יותר כאשר אנו
מגלים עד כמה היה אברהם רגיש וחרד כלפי אשתו ובנו, עד כמה חשובה היתה לו ההתייחסות
למשפחה ולהמשכיות הדורות, שבא לידי ביטוי מצד אחד בקניית מערת המכפלה ומצד שני
בדאגה להשיא את בנו לאשה, לשם המשכיות הדורות.
משלי שלמה
"אֹהֵב מוּסָר אֹהֵב דָּעַת, וְשׂוֹנֵא תוֹכַחַת בָּעַר. טוֹב יָפִיק
רָצוֹן מֵה', וְאִישׁ מְזִמּוֹת יַרְשִׁיעַ. לֹא יִכּוֹן אָדָם בְּרֶשַׁע וְשֹׁרֶשׁ
צַדִּיקִים בַּל יִמּוֹט. אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ, וּכְרָקָב
בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה". (משלי י"ב/א'-ד')
"אוהב מוסר דעת, ושונא תוכחות בער" - לפנינו תקבולת ניגודית בדבר
הרווח של אוהב המוסר - מי שאוהב לשמוע דברי תוכחה ערכיים לשיפור מידותיו ותיקונן,
הוא אוהב דעת - אוהב ללמוד ולהשתפר וזוכה לדעת יותר ויותר דברים, כי כך לומדים.
לעומתו: "ושונא תוכחות בער" - מי שרואה את המוסר כתוכחה קנטרנית, מתעב ושונא לשמוע
אותם, הוא בער - טיפש, אדם שלא מבין שהתוכחה היא מוסר שתכליתו להעיר לו על נהלים
שליליים ולייעץ לו כיצד לתקן ולשפר דרכיו.
"טוב יפיק רצון מה', ואיש מזימות ירשיע" - בפסוק זה מודגשת התפוקה
החיובית של האדם הטוב והאמין. אדם טוב העושה מעשים טובים יפיק רצון מה' - יפיק
תועלת מדרכו החיובית, בכך שידע למצוא את רצון ה' ולהתנהג כראוי. אדם זה הוא הצדיק
העושה מעשי צדקה וחסד. לעומתו, "ואיש מזימות ירשיע" - האדם הרשע, מלא ברוע, הוא איש
מזימות הרוקח במחשבתו מחשבות רעות ונוהג בחוסר יושר משווע תוך שבאופיו האבסורדי,
ירשיע את הטוב ויאמר שהוא רע בניגוד למציאות.
לא יכון אדם ברשע, ושורש צדיקים בל ימוט" - הכלל הוא שלרשע אין קיום, אדם שמעשיו הם מעשי רשע, הנוגדים נורמות
חברתיות בסיסיות "לא יכון". לעומת זאת, "ושורש צדיקים בל ימוט" - הצדיק, שמעשיו
מעשי צדקה וחסד הם מעשים ברי קיימא ויש לו קיום באמצעות יסוד חזק ואיתן של אמינות
שלא תתמוטט. לָרֶשַע כדרך חיים אין קיום בעולם, לעומת הצדק שהוא יסוד חזק
ואיתן.
"אשת חיל עטרת בעלה, וברקב בעצמותיו מבישה" - לפנינו תקבולת ניגודית
בדבר זכייתו של אדם באשת חיל. "אשת חיל עטרת בעלה" - האשה החרוצה והנאמנה היא כמו
עטרת - כובע מהודר, לראש בעלה. היא מוסיפה לו כבוד מעצם היותה רעייתו - אשת חבר,
אשה שהיא חברה טובה לבעלה ורוצה אך ורק בטובתו. לעומת זאת האשה המבישה היא "כרקב
בעצמותיו" - מביאה בושות לבעלה והיא כמו ריקבון בעצמותיו, כמו מחלה חמורה חשוכת
מרפא. בעצלותה ובטיפשותה מביישת האשה הזו את בעלה ופוגעת בו ובנפשו כמו רקבת העצמות
שהיא מחלה קשה.
מסקנה: תמיד טוב לשמוע ביקורת ולהתייעץ. עלינו לדבוק בצדק מתוך יושר וכנות כבסיס
קיומי. יש לנהוג ביושר ובצדק, שמידות אלה מובילות לחיים תקינים בחברה ובתוך המשפחה.
מי שנוהג בדרך חיובית ומתוך טוב לב בסביבתו הוא הראוי לאשה טובה, אשה שהיא ברכה
לבעלה ולכל משפחתה ומכריה.
ד"ר אברהם גוטליב
המרכז ללימודי יסוד ביהדות
אוניברסיטת "בר-אילן"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
ילדים יקרים!
אתם מוזמנים לשתף אותנו בחווייתכם מקריאת עלונים אלו.