יום שישי, 5 בנובמבר 2010

פרשת "תולדות"

פרשת שבוע

 

"ויגדלו הנערים, ויהי עשו איש יודע ציד, איש שדה, ויעקב איש תם יושב אוהלים" (בראשית כ"ה/כז').

 

הרש"ר הירש בפירושו לפסוק זה, מדהים בעוצמת דבריו. בשום מקום לא נמנעו חכמינו מלגלות חולשות ושגיאות, קטנות וגדולות במעשי אבותינו הגדולים, ודווקא על ידי כך הגדילו תורה והאדירו את לקחה לדורות. הרש"ר הירש מדגיש, כי הניגוד העמוק בין שני נכדיו של אברהם – יעקב ועשו, מקורו העיקרי לא רק בתכונותיהם אלא בחינוכם הלקוי (בראשית רבה ס"ג/י"ד). כל עוד היו קטנים לא שמו לב להבדלים בתכונותיהם. תורה אחת וחינוך אחד העניקו לשניהם, ושכחו כלל גדול בחינוך: "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כ"ב/ו'). יש לכוון הנער בהתאם לדרכו המיוחדת לו בעתיד, ההולמת את התכונות והנטיות הרדומות בעמקי נפשו. יש לחנך אותו לקראת המטרה הטהורה, האנושית והיהודית כאחת. התפקיד היהודי הגדול אחד ויחיד בעיקרו, אך דרכי הגשמתו רבות ומגוונות, כריבוי תכונות האדם ורבגוניות דרכי חייהם. "חנוך לנער על פי דרכו" - פירושו חנכהו על פי דרכו המיוחדת לו. אומר הרש"ר הירש - המושיב את יעקב ועשו על ספסל לימודים אחד, באותם הרגלי חיים, מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה, מובטח שאת אחד מהם הוא מקלקל. אי אפשר לחנך, ללמד את שניהם באותה הדרך, הדרך צריכה להיות שונה ומתאימה לכל אחד.

אילו הקדימו יצחק ורבקה לחדור לנפש עשו, אילו למדו כיצד האומץ, הכח, הגמישות הרדומים בנפש עשו היו יכולים להטות שכם לעבודת ד' - כי אז הגיבור לעתיד לא היה הופך לגיבור ציד אלא גיבור לפני ד'. רק משגדלו הנערים והיו לגברים הופתעו לראות כי שני אחים תאומים שיצאו מבטן אחת, שגדלו, נתחנכו ולמדו באותו בית - היו כה שונים ומנוגדים במעשיהם.  החינוך שעשו קיבל לא התאים לאיש שדה - איש חוץ. חינוך זה התאים מאוד לאיש תם יושב אוהלים - ליעקב.

ההורים, יצחק ורבקה, היו חלוקים גם ברגשותיהם ביחס לבנים, עובדה שלא יכלה להשפיע לטובה. צריך להקנות אהבה שווה לכל הבנים.שוויון ברגשות ההורים לבנים, אחדות דעות, אהבה שווה לכולם - הוא תנאי חשוב בחינוך.יצחק ורבקה אהבו כל אחד ילד אחד יותר מהשני. אהדתם של יצחק ורבקה לילדיהם מובנת, אך אל להורים לכוון את חינוכם על יסוד רגשות עמומים.

עלינו, אנשי החינוך, להכיר את אפיוני הילד ואת תכונותיו כדי שנוכל למצוא את הדרך והכלים המתאימים דווקא לו. על פי הרב קוק זה מתכון חשוב ואיתן להצלחה, הכוון הנכון כדי לחנך נער שיהא מאושר, מצליחן ובעל הישגים. ככל שנתאים שיטות וכלים חינוכיים לנוער הגדל בתוכנו, כן נזכה לראות פרי בעמלנו.

הרש"ר הירש מפגין ידע רב-עצמה ואומץ בניתוח נפלא ועדכני בדרכי חינוך נכונים ואיכותיים. מדבריו נוכל ללמוד כולנו כי יש להאהיב תורה, ללמד ולחנך כל אדם בהתאם לאופיו, ליכולתו ולדרכו. כך בבית הספר וכך כל הורה עם ילדיו הפרטיים.

 

ד"ר יחיאל שרמן

 

 

 

משלי שלמה

 

"מַחְשְׁבוֹת צַדִּיקִים מִשְׁפָּט, תַּחְבֻּלוֹת רְשָׁעִים מִרְמָה. דִּבְרֵי רְשָׁעִים אֱרָב דָּם, וּפִי יְשָׁרִים יַצִּילֵם. הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם, וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד. לְפִי שִׂכְלוֹ יְהֻלַּל אִישׁ, וְנַעֲוֵה לֵב יִהְיֶה לָבוּז. טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ, מִמִּתְכַּבֵּד וַחֲסַר לָחֶם. יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ, וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי".  (משלי י"ב/ה'-י')

 

 

"מחשבות צדיקים משפט תחבולות רשעים מרמה" - הצדיק הוא זה המקפיד על עשיית צדק. מטבע הדברים, מחשבת הצדיקים היא לעשות משפט צדק מתוך יושר וכנות. ואילו כוחם של הרשעים - הפוגעים במזיד בזולת -  הוא בתחבולותיהם, בערמתם - הם בוחרים לקבל דברים בדרך של מרמה.

"דברי רשעים ארב דם, ופי ישרים יצילם" - המוטו, הסיסמא, של הרשעים היא: לארוב לדם נקי ולהסית  לשפיכות דמים - ע"י דברי בלע ושיטנה על הזולת. בעוד "ופי ישרים יצילם"- שדיבור האנשים הישרים יציל אותם מעצת הרשעים, בדחייתה. אנשים ישרים מדברים בנחת ומיישרים את ההדורים ומרגיעים את סביבתם, ובכך הם תורמים להצלת נפשות.

"הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד" - לאנשי הרשע אין קיום, תסתובב לרגע וכבר אין רשעים ותקוותם אבדה. אם רוצים להילחם כראוי ברשעות יש לעשות זאת במכה חזקה אחת, כפי שהיה במהפכת סדום ועמורה, ברגע אחד. הדבר הטוב ביותר הוא להשפיע על הרשעים ולהפוך אותם לאנשי צדק. שהרי, "ובית צדיקים" - בית של מעשי צדקה וחסד "יעמוד" - יתקיים.

"לפי שכלו יהולל איש, ונעוה לב יהיה לבוז" - כמידת שכלו, לפי רמת האינטליגנציה ופיתוח החשיבה וחידודה, יהולל איש - יזכה האיש שיהללו אותו הבריות כבעל שכל ישר ויראה הצלחה במעשיו. אולם לעומתו: "ונעוה לב יהיה לבוז" - מי שלבו ושכלו מעוותים ומסולפים והוא מנסה להצליח על ידי עיוות דין, יהיה לבוז וללעג.

"טוב נקלה ועבד לו, ממתכבד וחסר לחם" - עדיף אדם שהוא נקלה ובזוי בעיניו - שלא מחזיק מעצמו יותר מדי. הוא צנוע וענו, הוא עבד לעצמו, עובד בכל עבודה ללא בושה. תכונותיו עדיפות על אדם לא מציאותי שמחשיב עצמו למכובד ולכן הוא לא עובד קשה בביתו ובשדה ונשאר חסר לחם ונמצא ברעב. אדם שמוותר על כבודו ועובד לפרנסתו הוא מציאותי, בעל שכל ישר, לעומת השומר על כבודו וחי בדוחק ונמצא ברעב.

"יודע צדיק נפש בהמתו, ורחמי רשעים אכזרי" - הצדיק והישר מכיר היטב את נפש בהמתו לצרכיה ויודע לדאוג למחסורה. הוא גם מתחשב בה בעבודתה ולא מכביד עליה יותר מדי. אולם רחמי הרשעים, הם רחמים של אדם אכזר, והאכזר אינו יודע רחמים אפילו על בני אדם. הצדיק בעל השכר הישר מבין לנבכי נפשה של בהמתו, דואג למחסורה ושומר על בריאותה. היות שיש לו רגש והבנה כלפי בעלי החיים, סביר שיש לו רגש וסימפטיה והבנה נאותה כלפי האדם, שהוא בעל החיים הנעלה ביותר, מעל כולם. אכפתיות ואנושיות אצל הצדיק נובעת משכל ישר ומצפון והוא מבין שצריך וחייבים לרחם. אצל האכזר זה לא קיים.

 

מסקנה: יש לדבוק בצדק כדרך חיים קיומית בסיסית ולעבוד כראוי וביושר כדי להצליח. הבנת המציאות היא החכמה האמיתית. יש לעבוד ולהתפרנס בכל דרך ראויה - זה הכבוד האמיתי, כאשר "כל עבודה מכבדת את בעליה" (מסכת נדרים דף מ"ט/ע"ב). הצדיק האמיתי הוא זה מבין את נפש זולתו.

 

ד"ר אברהם גוטליב


"חוויית השבוע" מוגש ע"י "החוויה היהודית" הפועלת להעמקת ערכי היהדות

אין תגובות:

פרסום תגובה

ילדים יקרים!
אתם מוזמנים לשתף אותנו בחווייתכם מקריאת עלונים אלו.

לפרטים ומידע נוסף – פנו אלינו! טל': 04-8450235, פקס': 04-8452788

מופעל ע"י "החוויה היהודית" הפועלת להעמקת ערכי היהדות

הרב אבינר