פרשת
שבוע
"ויאמר
אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה" (וישלח
ל"ב/ט').
המפגש בין
יעקב לעשו עמד תמיד לנגד עיניהם של חכמים בפוגשם עמים אחרים. מהתנהגותו המנהיגותית
של יעקב אל מול עשו ניתן ללמוד פרקי מנהיגות אל מול "אויב" כאשר אינך יודע מהן
בדיוק כוונותיו, למה הוא חותר, מה יגיד במפגש?
יעקב רצה
להגיע לארץ המובטחת, לשוב אל המולדת, זו המטרה שהציב לעצמו בשעה זו. כמנהיג, הבין
יעקב, שלמרות ההבטחה שקיבל מה' - עליו לנקוט בצעדים שונים ומגוונים כדי ליישם הלכה
למעשה הבטחה זו. עליו להתנהג כמנהיג - בנחישות, בהעזה, בחכמה, בעצמה מתוך אופטימיות
כדי לשוב אל ארצו ומולדתו.
יעקב היה
מודע ל"מכשול" העומד בדרכו ליישום המטרה שהציב לעצמו - החשש מן הפגישה עם עשו אחיו.
על כן עשה יעקב מעשה חכם ביותר כאשר הכין למפגש זה מספר אלטרנטיבות: מחד, הכין עצמו
למפגש שכולו פיוס ואהבה, כבוד וחדווה. לסוג כזה של מפגש הכין דורון - מתנות
בשפע ומילות פיוס, כדי "לרכך" את עשו ולקבל אותו בגיל ובשמחה. יעקב הכין עצמו בדרך
נוספת - התפילה - כדי שה' ינחה אותו בעצה טובה, באיזו דרך להשתמש, בדורון
(בהתפייסות) או במלחמה, ויציל אותו מיד עשו. יחד עם זאת הכין עצמו יעקב ואת כל
משפחתו למלחמה שמא יצטרך להילחם כנגד עשו. כל זאת עשה יעקב כדי להגיע כאמור
בחזרה למקום מגוריו - למקום לידתו, לארץ ישראל. יעקב הבין ש"אין להניח את כל הביצים
בסל אחד", לא להשקיע את כל הרכוש בדבר אחד, שמא תהיה פגיעה ברכוש ויאבד כולו. הוא
חילק א המחנה ל-2 חלקים - שאם יפגע עשו במחנה האחד "והיה המחנה הנשאר
לפליטה", ימשיך את קיום הדור ויגיע ליעד - הארץ המובטחת.
המלאך -
מלאכו של עשו - ניסה לעכב את יעקב בדרכו לארץ ולא הצליח במשימתו, באשר יעקב נאבק
ומנע תבוסה מעם ישראל. עלינו כל הזמן להמשיך את מאבקו של יעקב עד היום הזה. קיבלנו
מיעקב את הסלידה משפיכות דמים ומאלימות, אויבינו אינם נרתעים מהרג, מהרס ומהריגת
חפים מכל פשע, אך דבקות במטרות ואמונה בצדקת הדרך צריכים לשמש נר לרגלנו ולכל
מעשינו. כל עוד אמונה זו חדורה במוחנו - בתודעתנו, הרי התגובות בהתאם.
המלאך
נאבק עם יעקב כל עוד החושך קיים, אך כאשר האיר השחר, כאשר הגיע האור - המרמז על שחר
הגאולה ועל הצדק - ביקש המלאך להשתחרר, שהרי באור הכל ברור וידוע והצדק מנצח, שם
מלאכו של עשו נעלם לו. אם אנחנו נחושים במשימתנו ובדרכנו האמונית מתוך ערכים
מצוינים, הרי הניצחון יושלם ביושר ובצדקת הדרך, המתגלים לעיני כל באור - עם עלות
השחר.
נלמד
מתכונותיו של יעקב - כי תמיד יש להתכונן לשלום והתפייסות, אך להיות ערוכים למצב של
מלחמה, למצב בו יש לפעול במלוא הכח כדי לנצח. לשתי האלטרנטיבות יש להתכונן היטב,
שתי הדרכים חייבות להיות במצב "היכון" כל הזמן, כל עוד ישנם מפגשים בדרך, עימותים
וחששות אל מול אויבים או שונאים. על כל מנהיג לדעת, שפעמים עליו לנסות לשכנע את
מונהגיו בדרך פייסנית, רגועה ואנושית, ופעמים יש לנקוט בדרך "מלחמה", בעקשנות
ובעוצמה - כאשר מבינים היטב שזו המתכונת הנכונה והצודקת. גם במצב של "מלחמה" יש
לפעול בדרך חכמה, כיעקב אבינו, ולא להשקיע במקום אחד את כל הכח. כך צריך לנהוג כל
מנהיג - שמתחתיו נמצאים מונהגים המצפים לעשייתו.
למנהיגים
החינוכיים - הורים ומורים - להשתמש באותם כלים ואותם רעיונות כדי להצליח. עליהם
ללמוד מהתנהגותו של יעקב - יושר, הגינות, מסירות, חכמה, בניית בית, משפחה, אך עם
זאת זקיפות קומה ונחישות כדי לנצח, לכבוש את היעד ולהשיג את המטרות שהוצבו.
ד"ר יחיאל
שרמן
משלי
שלמה
"יָפִיחַ אֱמוּנָה יַגִּיד צֶדֶק, וְעֵד שְׁקָרִים מִרְמָה. יֵשׁ
בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב, וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא. שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן
לָעַד, וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר. מִרְמָה בְּלֶב חֹרְשֵׁי רָע,
וּלְיֹעֲצֵי שָׁלוֹם שִׂמְחָה. לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן, וּרְשָׁעִים
מָלְאוּ רָע. תּוֹעֲבַת יְהוָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר, וְעֹשֵׂי אֱמוּנָה
רְצוֹנוֹ". (משלי י"ב/
יז'-כב')
לפנינו
תקבולת משולשת בדבר כוחם של דברי אמת וצדק, מעלת החיוב והאמת ובדבר האדם הרצוי לפני
ה'.
"יפיח
אמונה יגיד צדק, ועד שקרים מרמה" - האדם החכם, רגיל לור אמת גם בחיי היומיום
והוא עד אמת אשר יגיד צדק גם בעדותו. בעוד מי שרגיל לדבר דברי מרמה יהיה עד דובר
שקרים ויגיד דברי מרמה במשפט ויביא לעיוות הדין.
"יש
בוטה כמדקרות חרב, ולשון חכמים מרפא" - יש אדם בוטה שעולב בזולת, מכאיב בדיבורו
ופוצע כמו דקירות חרב. בעוד לשונם העדינה והמתחשבת של החכמים המלומדים והמבינים היא
כסם מרפא לפצעים ומרגיעה את שומעם, שהרי דבריהם דברי נועם.
"שפת
אמת תיכון לעד, ועד ארגיעה לשון שקר" - האמת איננה משתנית, היא נכונה ותתקיים
לנצח. כך שדיבור אמת, יש לו קיום. אולם, רק לרגע - לזמן קצוב מעט ומוגבל תהי תוקפה של לשון השקר, עד אשר תיחשף
ותתגלה.
"מרמה
בלב חורשי רע, וליועצי שלום שמחה" - המרמה שוכנת בלבם של חורשי רע, אשר זוממים
במחשבתם רעה לאחרים. הם טרודים כל הזמן, כי הם מפחדים מפני המרמה שעשו ואין שלום
בנפשם כי מצפונם מייסר אותם. אולם לעומתם, אנשי החיוב והאמת, הדבקים ביושר ובכנות,
הם "יועצי שלום" - עצת לבם במחשבתם חיובית, הם מתנהגים בדרך הישר ולא עשו משהו
שלילי שאסור לעשותו. לכן, השמחה שורה אצלם ויש להם שקט ושלוה בלבם. לעומת הזוממים
להרע, הטרודים כל הזמן.
"לא
יאונה לצדיק כל אוון, ורשעים מלאו רע" - לצדיק לא תזדמן כלל מחשבת אוון - מחשבה
רעה, לא יאונה לו עוון - אפילו ב"תאונה", בטעות הוא לא יעשה מעשה רע, כי יסודו צדק
ויושר. שכר המצוות שעשה הוא שהוא יינצל מן העבירות. "ששכר מצוה - מצוה". אבל הרשעים
מלאים מחשבות רעות בדרכם השלילית. כי ביצוע עבירה גוררת אותם לבצע עבירה נוספת -
"שכר עבירה - עבירה".
"תועבת
ה' שפתי רע, ועושי אמונה רצונו" - הדיבור עלול להביא למעשה שלילי. לשון השקר
והרמייה, שאין לה קיום ואחיזה במציאות, שנואה היא לפני ה', שמתעב אותה. אולם "ועושי
אמונה רצונו" - אנשי האמת והצדק, הפועלים באמונה - עושים ופועלים ולא רק מדברים - הם רצונו
של ה'.
מסקנה: רק האמת
לאמיתה שאינה משתנית, יש לה את הכח הקיומי לנצח. לכן, עלינו לדבוק באמת ולשאוף
לאחדות ולשלום, כדרך חיים המביאה שמחה למיישמיה. שהרי, עשיה חיובית באמת ובאמונה,
היא יסוד הקיום ורצויה לפני ה' כערך חיים.
ד"ר אברהם
גוטליב
המרכז
ללימודי יסוד ביהדות
אוניברסיטת "בר-אילן"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
ילדים יקרים!
אתם מוזמנים לשתף אותנו בחווייתכם מקריאת עלונים אלו.