פרשת "ויצא"

פרשת שבוע

 

"ויצא יעקב...ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה..." (בראשית כ"ח/י'-יב').

יעקב אבינו יוצא מבית הוריו אל בית לבן. בדרכו הוא לן במקום פתוח, מחפש אבנים אותם הוא שם מראשותיו, יוצר מחלוקי אבן בודדים קיר מגן לראש - האיבר החשוב ביותר באדם. הוא חולם חלום מדהים ומרתק ממנו אפשר ללמוד על חשיבות החלומות של כולנו. הרב אריאל במאמרו "חזון ומעש" מדגיש כי אדם ללא חלום הוא אדם ללא תקוה, ללא שאיפה, ללא יעוד, ללא עתיד. החלום מחדיר באדם אמונה בעצמו, ביכולתו ובכישוריו. החלום מבהיר לנו לאן לחתור ולשאוף, באמצעות החלום האדם מגייס כוחות נפש כדי להשיג את שאיפותיו.

יעקב אבינו חולם כאשר ראשו מונח על אבנים - לומר לנו שגם בתנאים קשים אל לו לאדם להישבר, עליו לחלום כדי להמשיך להתמודד ברוח אופטימית. הוא חולם על סולם העומד על קרקע יציבה. מכאן שהחלום יגיע למימוש רק אם החלום - הסולם - יהיה מונח על תשתית איתנה וחזקה אותה יש לבנות ולחזק כל הזמן. ראש הסולם - היעד הסופי - מגיע לשמים. אין סוף לתכנון, להצבת יעדים, מהשלב המעשי הריאלי שבקרקע המציאות שיש בו קשיי קיום כל הזמן, אל התמודדות מתמדת, המחזקת את האדם ונוטעת בו אמונה בעצמו וביכולתו לנצח ולהתגבר על כל מכשול בדרך להגשמת החזון. אדם חולם מחדיר לתוכו יוזמות ויצירתיות, הוא מדמיין רעיונות מרתקים ומפעיל את הפן המעשי ביוזמות חדשנות כדי להפוך כל דמיון למציאות. החלום אינו מתמקד רק בראיה קצרה, החולם רואה תמיד "סולם" לנגד עיניו הבנוי משלבים - כל עליה, כל כיבוש יעד, חייב להיעשות בשלבים, בתהליך. ככל שהסולם גבוה יותר, ניתן לראות למרחק רב ומקיף יותר, היוצר מוטיבציה גבוהה לכיבוש יותר יעדים, גם אם הם נראים רחוקים - האופק הופך למשמעותי.

יעקב מבהיר לנו כי עז רצונו להצליח במשימותיו בהקמת "בית יהודי" איתן. בכל מעשיו הוא מקרין אמונה בקב"ה אך גם ביכולותיו שלו להשיג כל מטרותיו. יעקב מלמדנו עד כמה חשובים אומץ לב ונחישות. יעקב "איש תם יושב אוהלים" מלמדנו, שהחכמה והשכל, מוח פעיל ויצירתי, יסייעו לו להגשים את חלומותיו, אך הוא משלב גם כח גופני ונמרצוּת , הוא מגולל את האבן מעל פי הבאר, מגיע לבית לבן ועובד היטב זמן רב כדי לבנות יחד עם אמהות האומה את דור העתיד.

פרופ' פליקס מבהיר במאמרו, שיעקב בעמלו כרועה צאן, הפעיל היטב מוחו היצירתי ולמד היטב מעמלו הפיזי ומציין שיעקב היה "הגנטיקאי הראשון בהיסטוריה" שהרי את משכורתו קיבל על פי הוולדות שנולדו. בחכמתו, בחלומותיו, הבין יעקב מהי גנטיקה אמיתית וכך הפך לאדם עשיר ברכוש ומאושר בהקמת ביתו ובילדיו. הוא עבד שנים רבות כדי להקים משפחה לתפארת, עבודה קשה ששילב בה לימוד תורה וחכמה.

 

הבה ניישם כולנו את דרכו של יעקב כדי להגיע לפסגה, במיוחד העוסקים בחינוך - הורים ומורים - להנהיג ולחנך את דור העתיד תוך כדי חלומות ולזכור ש"אין קיצורי דרך בחינוך", ככל שמשיגים יעדים צריך להמשיך לחלום כדי להבין כי הסולם "מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", לאין סוף.

 

ד"ר יחיאל שרמן

 

 

 

משלי שלמה

 

"עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם, וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר לֵב. חָמַד רָשָׁע מְצוֹד רָעִים, וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים יִתֵּן. בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רָע, וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיק. מִפְּרִי פִי אִישׁ יִשְׂבַּע טוֹב, וּגְמוּל יְדֵי אָדָם ישוב (יָשִׁיב) לוֹ. דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו, וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם. אֱוִיל בַּיּוֹם יִוָּדַע כַּעְסוֹ, וְכֹסֶה קָלוֹן עָרוּם".  (פרקי אבות י"ב/יא'-טז')

 

 

"עובד אדמתו ישבע לחם, ומרדף ריקים חסר לב" - מי שמעבד כראוי את אדמתו: חורש, עודר, זורע וקוצר, יגיע ללחם שיאכל לשובע - הוא ייהנה מפרי עמלו אחרי הקציר והאסיף, שהרי מי שעובד, עמל ויגע – רואה ברכה בעמלו ומתפרנס. לעומתו, מי שרודף אחר אנשים ריקים - מצטרף אל חברת בטלנים ומזניח את שדהו, הוא חסר לב וחסר תבונה וסופו שיהיה חסר לחם וחסר כל.

"חמד רשע מצוד רעים, ושורש צדיקים יתן" - על פי התקבולת הניגודית שלפנינו: חמד=מצוד, רשע=רעים. יש לפרש שרשע תמיד נמשך לרעים, שהרי יש מכנה משותף ביניהם. הרשע חושק וחומד להיות במצוד - שותף לציד ולפשע או במצודה של הרשעים, שהם אנשים רעים הם פורצי גבולות מוסריים. שורש הרשעים כבסיס קיומי הוא שורש שווא, ולעומתם מעלתו של הצדיק היא שיש לו שורש חזק ואיתן. הצדיק נמשל לעץ פרי ששורשו הבריא והעבות ייתן פרי כראוי. הצדיק הישר והמחונן משיג דברים בעצמו.

"בפשע שפתיים מוקש רע, ויצא מצרה צדיק" - ההבדל הוא בדרך ההתנהגות, בשגגת הלשון יש מלכודת מסוכנת. שהרי חוסר זהירות והקפדה בדיבור עלול להביא נזק ואסון. הצדיק לעומת הרשע - יודע להיזהר בדיבורו ויצא מן הצרה בשלום, ביושר ובהגינות. שכן, האדם האמיתי יכול להסתדר לבדו ולא להזדקק לגיבוי.

"מפרי פי איש ישבע טוב, וגמול ידי אדם ישיב לו" -  לפנינו תקבולת משלימה בדבר שכרו של המדבר דיבורים חיוביים ועושה מעשים טובים "ישבע טוב" - ירווה נחת מדיבורים ענייניים, חיוביים של האדם, הדיבורים יוצאים מפיו של האדם הנמצא בדרגת איש. שהרי ה' יתן לכל אדם כגמולו, לטוב וגם לרע. לכן ידי אדם מצריכות עשייה של מעשים טובים. פרי פי איש=ידי אדם. דיבורים חיוביים של האדם היוצאים מפיו כאיש, הם כמו פרי בשל וטעים. השאיפה היא שגם מידי אדם תצא עשייה חיובית כפרי בשל וטעים. האדם נותן תוצרת: דיבורים ועשייה, ועליו להשתדל לנתבם לנתיבים חיוביים כפירות איכות.

"דרך אויל ישר בעיניו, ושומע לעצה חכם" - דרך האוויל (הטיפש) היא ישרה ונכונה בעיניו כדרך התנהגות חיובית. הוא בטוח בעצמו ואינו מתייעץ עם חכם ולכן הוא נכשל. לעומתו, החכם שומע לעצת חכמים ממנו והוא מחכים בעצמו.

"אוויל ביום יוודע כעסו, וכוסה קלון ערום" - האויל לא יודע לכלכל מעשיו בתבונה וכעסו נגלה לכולם לאור השמש, מפני שאינו שולט ברוחו ומתפרץ וזועק גם ברשות הרבים, ברחוב ובכל מקום. החכם לעומתו, מכסה על קלון-ביזיון, שותק כאשר מבוייש על ידי אחרים, שומע חרפתו ושותק. אדם זה הוא הערום - הפיקח שפועל בחכמה ובתבונה. הוא שם כיסוי על הבושה והזלזול בדמות שתיקה. דהיינו: הוא מתכסה בבושה ולא מעביר אותה הלאה. בכך הוא עוצר את הביזיון ומונע חיכוכים  מיותרים.

 

ד"ר אברהם גוטליב

ללימודי יסוד ביהדות

אוניברסיטת "בר-אילן"

"חוויית השבוע" מוגש ע"י "החוויה היהודית" הפועלת להעמקת ערכי היהדות