פרשת שבוע
"וביום השמיני ימול בשר עורלתו" (ויקרא י"ב/ג').
"מצוות המילה" היא אחת המצוות החשובות ביותר ביהדות. בבתי ישראל מקיימים את "ברית המילה" בשמחה ומתוך אהבה ואין עוררין עליה. בהיסטוריה היהודית היתה אנטישמיות נוראית בארצות שונות - מנעו מהיהודים לקיים מצוות ותפילות, אך את "ברית המילה" קיימו גם בתנאים קשים ביותר. כל זאת, כדי להמשיך את שרשרת הקיום של העם היהודי, כמצויין בתלמוד הבבלי: "תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון עבודת כוכבים ומילה - עדיין היא מוחזקת בידם..." (שבת דף ק"ל/ע"א).
בעולם קיימות שתי תפיסות עולם: האחת, רואה ביצירת האדם-הילד תופעה מושלמת שאין לשנותה או לפגוע בה. השניה, מבהירה שבורא עולם יוצר בריאה חדשה בלתי שלימה ותפקידו של האדם להכשירה ולהשלימה.
רבי עקיבא גורס שה' זיכה את עם ישראל להשלים את האדם על ידי "ברית המילה".
רבי סעדיה גאון מבהיר את חשיבות האדם שנברא "כמעט מושלם", ועלינו מוטלת החובה להשלים את היצירה ולהיות שותפים לקב"ה בבריאה. העורלה היא לדעתו "סרח עודף" שע"י הסרתה האדם נעשה תמים-מושלם.
רש"י בפירושו על דברי ה' לאברהם במעמד ברית המילה: "...התהלך לפני והיה תמים" (בראשית י"ז/א'), אומר: "ולפי מדרשו, התהלך לפני במצוות מילה, ובדבר הזה תהיה תמים, שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני".
על פי ספר החינוך, יש 3 טעמים לקיום "ברית המילה": האחד, כדי להבדיל בין ישראל לאומות העולם. השני, השלמות הנוצרת על ידי הסרת העורלה - שהיא מיותרת, כפי שגורס רבי סעדיה גאון. השלישי, לרמוז לאדם שכפי שהשלמת צורת גופו תלויה בו, כך בידו להשלים את נפשו על ידי פעולותיו.
ידוע הויכוח בין טורנוסרופוס הרשע שהיה נציב רומי בארץ ורבי עקיבא, בו שאל מדוע מלין ילדים יהודים שנולדים? השיב לו רבי עקיבא, שמעשי בני אדם מאוד נאים לקב"ה. עלינו להוסיף על הבריאה, שהרי הקב"ה מביא שיבולים לעולם והאדם משפר ועושה מהם גלוסקאות לחם ועוגות. המשיך טורנוסרופוס לשאול: אם כן, מדוע הילד לא נולד מהול? השיב רבי עקיבא שהקב"ה מאפשר לנו לבני אדם להשתפר כל הזמן אבל בעיקר להכשיר את האדם להכרת ה'. על ידי קיום מצוות האדם עולה לדרגה גבוהה יותר ורמה של קיום בעל משמעות, כפי שמצוין במסכת חגיגה "אין בית מקדש ללא חידוש. ה' נתן לנו את עשרת הדיברות - ואנו לומדים ומשתפרים בכל דור. כל התלמוד על 2700 הדפים מהווה דיונים וויכוחים שקלא וטריא ומחלוקות המהווים שיפור וחידוש.
"המילה" משמשת כברית בין ישראל לאבינו שבשמים, מאפשרת גם להבדיל לדורות-לתמיד בין יהודי לנוכרי, מגבירה את האמונה בבורא עולם וביהדות, היא הברית שכרת אברהם אבינו על אמונתנו בבורא עולם. ב"ברית המילה" אומר הקהל: "כשם שנכנס לברית, כן ייכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים". נשאלת השאלה: מדוע רק על מצווה זו אומר הקהל משפט כה חשוב? - באשר בכל שאר המצוות אין וודאות שהאדם יישאר נאמן כל ימי חייו להן. מצווה אחת, מצוות המילה, תישאר לעד-לנצח ביהודי. עם "המילה" ייכנס האדם לתורה, לחופה ולמעשים טובים.
הציווי בפרשתנו "וביום השמיני ימול בשר עורלתו" מבהיר לנו שכל הילוד בעם ישראל חייב ב"מילה" ופוסק הרמב"ם, שפסוק זה מדגיש כי זו המצווה החשובה ביותר לקיומו של העם היהודי לנצח.
ד"ר יחיאל שרמן
משלי שלמה
"בֵּית גֵּאִים יִסַּח ה', וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה. תּוֹעֲבַת ה' מַחְשְׁבוֹת רָע, וּטְהֹרִים אִמְרֵי נֹעַם. עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע, וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה. לֵב צַדִּיק יֶהְגֶּה לַעֲנוֹת, וּפִי רְשָׁעִים יַבִּיעַ רָעוֹת. רָחוֹק ה' מֵרְשָׁעִים, וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע". (משלי ט"ו/כה'-כט')
לפנינו פסוקים המציינים את חיזוק החלשים ע"י הקב"ה, את החשיבות שבאמירת דברי נועם, את מעלת הצדיק ודרכו בעולם לעומת השלילה שבלוקחי השוחד למיניהם.
"בית גאים יסח ה', ויצב גבול אלמנה" - ה' יהרוס את הגזלנים והאלימים, המתגאים בכוחם ובעושרם, וחומסים ועושקים את החלשים בכוח הזרוע, וימנע מהם קיום. החזקים יושבים בבתים בנויים ולאלמנה יש רק "גבול" שאפשר לפרוץ. אך ה' יחזק וייצב את שדה האלמנה החלשה - המבטאת בפסוק זה את כל החלשים בחברה. הפסוק בא להדגיש שאין להתגאות בהישגים חומריים כי החזקים והגאים לא יישארו לנצח חזקים והחלשים הנחמסים בידי גזלנים גאים לא יישארו לנצח חלשים.
"תועבת ה' מחשבות רע, וטהורים אמרי נועם" - מחשבות שיסודן עשיית רע לזולת, הן תועבה לפני ה' - שנואות ע"י ה'. לעומת זאת, דברים טובים ונעימים הנאמרים בנועם הם ברוכים לפני ה' - הם זכים וטהורים בעיני אלוקים ואדם. ה' יודע את מחשבות האדם וכשאדם אומר דברי נועם עליו לומר אותם מתוך מחשבה טובה ונקיה מכל רע.
"עוכר ביתו בוצע בצע, ושונא מתנות יחיה" - האיש הרודף אחר הממון, אשר כל הדרכים להשגתו כשרות בעיניו, כולל קבלת שוחד, מביא אסון על משפחתו. לעומתו, מי שרודף צדק ושונא מתנות פסולות, דהיינו שוחד, יחיה חיים טובים ושלווים. המתנות כאן, הן מתנות פסולות ולא ראויות. הן לא ניתנות לשמח את האדם אלא למטרה פסולה ביותר: טובת הנאה.
"לב צדיק יהגה לענות, ופי רשעים יביע רעות" - הצדיק, שיש לו לב רגיש ומבין, יחשוב כיצד לענות ולא ימהר לתת מענה. לעומתו, הפה של הרשעים הנמהרים, שהם בעלי חשיבה שטחית, יזרוק דברים רעים ללא שיקול דעת ומחשבה.
"רחוק ה' מרשעים, ותפילת צדיקים ישמע" - ה' לא ישמע לתפילות ובקשות הרשעים - אלה העושים מעשים שלא ייעשו בין אדם לחברו ולא הולכים בדרך הישר. אולם, לאנשים אמיתיים, הפועלים ביושר ובצדק כלפי הבריות ה' ישמע וייענה לתפילותיהם.
מסקנה:
יש לעזור ולסייע לזולת בכלל ולנזקקים בפרט. יש לשאוף להשמיע ולשמוע אמרי נועם, שיסודם טוּב וטוהר לב. בעולמנו החומרי והגשמי, יש להקפיד להנות רק ממה שמושג בצדק וניתן מתוך אהבת חינם. עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי להתקרב למעלת לב צדיק, לנהוג בצדק וביושר כדי להיות רצויים וראויים בעיני אלוקים ואדם. יש לחשוב היטב לפני הוצאת מלים מהפה, שהרי את הנעשה אין להשיב.
ד"ר אברהם גוטליב
המרכז ללימודי יסוד ביהדות
אוניברסיטת "בר-אילן"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
ילדים יקרים!
אתם מוזמנים לשתף אותנו בחווייתכם מקריאת עלונים אלו.