יום רביעי, 13 באוקטובר 2010

פרשת "לך לך"

פרשת שבוע

 

"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית י"ב/א').

 

רש"י מפרש את הביטוי "לך לך" גם כן בכפל לשון: "להנאתך ולטובתך". כפילות זו בפירוש רש"י באה לומר לנו ש"הנאה" היא תחושה מיידית שהאדם חש סמוך למעשה-לאלתר, ואילו "טובה" כוללת תוצאות עתידניות. ה' נותן לאברם להבין שבהליכתו זו מארצו הוא יפיק תועלת מיידית בעצם היציאה מחרן - "מחרון אף של מקום" - מקום של עבודה זרה. יש בהליכה זו כמובן תועלת עתידית, הבאה לידי ביטוי בברכות שאברם מתברך ע"י ה' "ואעשך לגוי גדול".

המלב"ים מפרש את תכלית ההליכה מן "המקום", בהיפרדות מדעותיהם ומאמונתם של הסובבים את אברם במקום הולדתו. האדם מסגל לעצמו תכונות ומידות מן הארץ, מאווירתה ומיזגה, מן העיר שהוא שוכן בה, וממקום הולדתו, שהרי הוא לומד ממנהגיהם וממידותיהם של הסובבים אותו בבית אביו ובמקום מגוריו. על כן אמר הקב"ה לאברם: "לך לך" - לך אל עצמך - שיהיה הוא עצמו וייפרד בטבעו מכל אלה.

מוסיף ואומר הרב זווין - ניתן לפרש את הביטוי "לך לך" גם כפשוטו: אין האדם נדרש להשיג מה שהוא למעלה מיכולתו, מכוחותיו ומדרגתו, אבל בהחלט ניתן לדרוש ממנו לנצל את הפוטנציאל הטמון בו ולתבוע ממנו להשיג את המקסימום שבגבולות כישרונותיו וכוחותיו. כפי שנאמר בקהלת: "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה" (ט'/י'). משמעות הפסוק - עליך למצות את כל היכולות הטמונות בך על מנת להשיג תוצאות טובות בעשייתך אך אין הכוונה שיעשה אדם מה שלבו חפץ, ואין דורשים ממנו לעשות יותר מכוחו, אבל מה שבכוחו לעשות - הוא חייב לעשות.

מספרים על הצדיק ר' זושא שאמר: אם יאמרו לי בעולם האמת - זושא למה לא היית הבעש"ט? לא אתיירא כלל, וכי מה אתם מדמים אותי לבעש"ט? וכן אם יאמרו לי למה לא היית כמגיד ממזריטש, לא יהיה איכפת לי כלום, וכי מי אני לעומת  המגיד ממזריטש? אלא ממה אני מתיירא וחושש? - כשיאמרו לי זושא, למה לא היית זושא? הרי זושא בוודאי יכולת להיות, אז למה לא היית?

 

נמצאנו למדים,שאדם צריך כל חייו לשאוף להגיע לשלמות היכולות של עצמו, במקום שהוא הטוב ביותר להתפתחותו ולהשפיע מטובו גם על סביבתו. יש לשאוף קדימה ולעשות כל שניתן כדי להגיע לשיא אליו אנו יכולים להגיע. בתחילה ע"י "סור מרע" - כפי שנאמר לאברם "לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך" - להתרחק ממידות רעות ו מהשפעות שליליות שבסביבתנו, למצוא את המקום הטוב ביותר לשיפור המידות - "אל הארץ אשר אראך" - אל המקום שיביא אותנו למיצוי תכליתנו בעולם - בבחינת "ועשה טוב". כך נזכה אי"ה בעתיד שיקיימו בנו ברכות ה' לאברם בבחינת: "והריקותי לכם ברכה עד בלי די".

 

דוד דרומר

 

 

 

משלי שלמה

 

"תַּאֲוַת צַדִּיקִים אַךְ טוֹב, תִּקְוַת רְשָׁעִים עֶבְרָה. יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד, וְחֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר אַךְ לְמַחְסוֹר. נֶפֶשׁ בְּרָכָה תְדֻשָּׁן, וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶא. מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם, וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר. שֹׁחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן, וְדֹרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ".   (משלי י"א/כג'-כז')

 

"תאוות צדיקים אך טוב, תקוות רשעים עבירה" - לפנינו תקבולת ניגודית בדבר מהות מעשיהם של הצדיקים. שאיפת הצדיקים בעולם היא לעשות רק טוב וכך גם יהיה סופם. לעומת זאת, תקוות הרשעים היא עבירה - זעם ורוגז של אכזבה, כי תקוותם תתנפץ ולא תתקיים. עשייה חיובית מתוך צדק ויושר מביאה שפע טוב וברכה לעושיה.

"יש מפזר ונוסף עוד, וחושך מישר אך למחסור" - יש אדם אשר מפזר-מחלק מהונו למעשי צדקה וחסד ואף על פי כן: "ונוסף עוד" -הונו לא מתמעט אלא מתרבה, כי ברכת ה' מעשירה אותו. לעומתו, מי שחוסך מיושר - מונע עצמו ממעשי חסד מתוך תבונה הוא אך למחסור - הונו ילך יחסר ויתמעט.

המעלה שבנתינה נבונה של תרומה למעשי צדקה וחסד, שהיא מזכה את עושיה בברכת ה' אשר מעשירה אותם פיזית ורוחנית.

"נפש ברכה תדושן, ומרווה גם הוא יורא" - מעלת גומל החסד, שהוא בעל נפש מבורכת, נשמה יקרה, בה ניחן אדם בעל רוח נדיבה שנותן לחם לרעבים.  היא תדושן-ותשמן, תתענג ותתברך על טוב ה'. כך גם האדם הדואג לצמא: "ומרווה גם הוא יורא" - גם משקה הצמאים והמרווה אותם, ירווה וישבע ויהיה לו טוב.

"מונע בר יקבוהו לאום, ברכה לראש משביר" - מי שלא גומל חסד אלא "מונע בר"- דגן, מהזקוקים לו, "יקבוהו לאום"- יקללוהו העם והוא יהיה מקולל, בעוד: "וברכה לראש משביר" - ברכת העם תחול על ראש משביר - על ראשו וגופו של האדם הנותן דגן באותה עת והוא גומל חסד. גמילות חסדים מביאה ברכה לעושים ולנזקקים.

"שוחר טוב יבקש רצון, ודורש רעה תבואנו" - לפנינו תקבולת ניגודית בדבר השאיפה לטוב בחיים בערך עליון. "שוחר טוב" - כל השואף במעשיו לטוב ולחיוב, יעשה הכל כדי שמעשיו יהיו רצויים לפני בורא עולם וזו הצלחתו. לעומתו "ודורש רעה" - כל השואף במעשיו לרוע ולשלילה ובמיוחד כלפי אחרים, הרעה תבוא אליו כבומרנג - כגלגל חוזר, שהרי החיים הם בומרנג, וזה כישלונו. מסקנה: שאיפה לטוב באופן מעשי מובילה לברכה והצלחה.

 

 ד"ר אברהם גוטליב

המרכז ללימודי יסוד ביהדות

אוניברסיטת "בר-אילן"


"חוויית השבוע" מוגש ע"י "החוויה היהודית" הפועלת להעמקת ערכי היהדות

‏אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

ילדים יקרים!
אתם מוזמנים לשתף אותנו בחווייתכם מקריאת עלונים אלו.

לפרטים ומידע נוסף – פנו אלינו! טל': 04-8450235, פקס': 04-8452788

מופעל ע"י "החוויה היהודית" הפועלת להעמקת ערכי היהדות

הרב אבינר