פרשת שבוע
"וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם" (ויקרא י"ט/א'-ב').
נשאלת השאלה: מדוע מודגשת ההוראה "קדושים תהיו" אל בני ישראל בכפל הלשון "דבר...ואמרת"?
כדי לענות על שאלה זו יש לשים לב לפסוק הסמוך: "איש אמו ואביו תיראו..." המלמד אותנו שעל ידי קיום מצוות היראה מאמו ואביו זוכה האדם לקדש את עצמו, שהרי "שלושה שותפים באדם - הקב"ה, אביו ואמו" - שהקב"ה נתן לו את נשמתו ואילו הוריו את גופו. החלק האלוקי לא צריך ציווי מיוחד להתקדש ואילו החלק הגופני - שנתנו לו אביו ואמו צריך ציווי כזה. לכן יש כאן 2 ציוויים - האחד כנגד אביו והשני כנגד אמו - כמו גם בנוגע ליראה, הציווי הוא כנגד כל אחד מן ההורים בנפרד. בנוסף לכך, סמיכות הפסוקים באה ללמדנו על חשיבות מיוחדת להעביר את הקדושה גם לדורות הבאים. לא מספיק שהאדם שומר על קדושת עצמו, אלא עליו להקפיד לחנך את ילדיו כראוי לקדושה והתבדלות מאומות העולם ובאמצעותם לכל הדורות הבאים.
במספר מקומות בתנ"ך כבר מצאנו ביטויים המייחסים את הקדושה לעם ישראל: "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך" (דברים ז'), "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט). בפסוקים אלה התורה מורה ומגלה לנו שאנו עם קדוש, אולם הפסוק בפתיחת פרשתנו הוא ציווי: "קדושים תהיו!" יש עלינו חיוב להיות קדושים.
מדוע, הרי עם ישראל הוא ממילא עם קדוש וכל יהודי שנולד נעשה מיד חלק מעם קדוש?
התורה מצווה עלינו לממש ולהוציא לפועל את הקדושה שטמונה בנו. הקב"ה מצווה אותנו לנהל את אורחות חיינו בדרך של קדושה. ומהי בעצם הקדושה? מובנה העיקרי של הקדושה הוא ייחוד. פירושה של המלה לקדש הוא לייעד דבר למטרה ייחודית, להפרישו לכך. אנו, עם ישראל, מובדלים ומיוחדים לקב"ה משאר העמים.
הציווי בפרשתנו מלמד אותנו כי אין די בהיותנו מקודשים כבר מבטן. עלינו לעמול ולהוציא אל הפועל את הייחודיות שלנו ע"י מעשינו. כך, נשלים ונרומם את הקדושה שטבע בנו הקב"ה.
לשם כך עלינו לדאוג לשני דברים: האחד הוא "סור מרע", כלומר להישמר מעשיית מעשים רעים על מנת שלא נחלל את הקדושה שבנו, כיוון שהעבירות מרחיקות אותנו מן הקב"ה שהוא מקור הקדושה שלנו. השני הוא "עשה טוב" - עלינו להשתדל לשפר את מעשינו ומידותינו עוד ועוד כדי להוסיף לאותה הקדושה המיוחדת שבנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
ילדים יקרים!
אתם מוזמנים לשתף אותנו בחווייתכם מקריאת עלונים אלו.