פרשת השבוע
"ויראו כל העדה כי גווע אהרון ויבכו את אהרון שלושים יום כל בית ישראל" (במדבר כ'/כט').
הרב יונתן אייבשיץ מציין את השוני בתיאור ההלוויות של אהרון ומשה: בפרשתנו, אחרי מות אהרון, כתוב: "...ויבכו את אהרון שלושים יום כל בית ישראל " (במדבר כ'/כט'), ואילו בפרשת "וזאת הברכה", אחרי מות משה, כתוב: "ויבכו בני ישראל את משה...שלושים יום..." (דברים ל"ד/ח'), שם לא מצוין "בית ישראל" ולא "כולם".
אפשר להסביר את השוני בכך שאהרון היה חביב ואהוב יותר על העם, כפי שמוזכר בפרקי אבות: "הווי מתלמידיו של אהרון: אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (אבות א'/יב'). כל בית ישראל השיבו מידה כנגד מידה ולכן, במותו התאבל "כל בית ישראל" עליו. לעומת זאת, משה - למרות גדולתו - הקים את אוהלו מחוץ למחנה ובמידה מסויימת היה מובדל מהעם. במותו, ביכו אותו בני ישראל, אך לא כמו את אהרון הכהן.
מוסיף הרב יונתן אייבשיץ ומסביר שבמות אהרון הכהן, היה האבל לאומי משום שלא היה לאף אחד אינטרס לרשת אותו, היות שהקב"ה נתן לו ולבניו את תפקיד הכהונה כברית עולם, עד היום הזה. לעומת זאת, אצל משה היו אנשים, בעלי עניין, שאמרו לעצמם: גרשום ואליעזר, בני משה, אינם ממשיכי השושלת בתפקידו הציבורי. ממשיך דרכו הוא יהושע שהיה ערירי ולכן, הם ראו סיכוי לעצמם לרשת את התפקיד בבוא העת. לכן, לא היה אבלם שלם.
המחלוקת בעם ישראל החלה כבר בעניין "קברות התאוה" - שם מסופר על אלדד ומידד שערערו על הנהגתו של משה, בהמשך - דיבור "לשון הרע" של מרים במשה, המרגלים שחששו שיאבדו את מעמדם והוציאו דיבת הארץ רעה, "קורח וכל עדתו" שקראו תיגר על משה ואהרון. גם בפרשתנו אנו עדים לניסיון לערער את מעמדו של משה בפרשת "מי מריבה" ואף יותר מכך - זהו ביטוי לקטנות אמונה בקב"ה, שבחר במשה לתפקיד המנהיג. כל התלונות הללו הובילו לפגיעה ועונשים כבדים שבאו על עם ישראל.
מוסר ההשכל שעלינו ללמוד מן העניין הוא: שאם ברצוננו לזכות לקיום התפילה אותה אנו מזכירים בתפילת "שמונה עשרה": "ברכנו אבינו, כולנו כאחד יחד, באור פניך", עלינו להיות "כולנו כאחד" - ללא מחלוקות, מריבות או שנאות. עלינו להיות "כאיש אחד בלב אחד", ואז נזכה - בעזרת השם - לברכת הכהנים המיוחלת : "יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום".
דוד דרומר
משלי שלמה
"יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ, וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת. נֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה לּוֹ, כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ. אִישׁ בְּלִיַּעַל כֹּרֶה רָעָה, וְעַל שפתיו (שְׂפָתוֹ) כְּאֵשׁ צָרָבֶת. אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן, וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף. אִישׁ חָמָס יְפַתֶּה רֵעֵהוּ, וְהוֹלִיכוֹ בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹב. עֹצֶה עֵינָיו לַחְשֹׁב תַּהְפֻּכוֹת, קֹרֵץ שְׂפָתָיו כִּלָּה רָעָה". (משלי ט"ז/כ"ה-ל')
לפנינו ראש פסקה המפרטת דוגמאות של אישים שאחרית דרכם רעה. להלן חמש דוגמאות לדרך שלילית והרסנית שראשיתה דרך הישר. האנשים השליליים רואים בדרך כלל בעשייתם השלילית כלפי אחרים דרך הישר והחיוב כלפי עצמם.
"יש דרך ישר לפני איש, ואחריתה דרכי מוות" - פסוק זה נזכר ונתפרש כבר לעיל (י"ד/יב') ונִשְׁנָה כאן כראש פסקה המפרטת דוגמאות על אישים שראשית דרכם "דרך ישר" ואילו לבסוף "דרכי מוות".
"נפש עמֵל עמְלה לו, כי אכף עליו פיהו" - האדם עלול לעתים בעמלו בשביל האחר לקבל "תיאבון" כאשר פיהו כופה עליו, ולקחת משל אחרים בשביל עצמו. פירוש נוסף: אדם אשר פיו לוחץ עליו ומתוך רעב הוא מחפש לעמול (עבודה) כדי שוכל לאכול, פעמים אינו מפעיל שיקול דעת נבון במציאת מקום העבודה. יתכן שיש שם אנשים רעים שיכולים להשפיע עליו לרעה, מבחינה רוחנית וזה גרוע מרעב. דרך הישר סטתה לדרך אחרת.
"איש בליעל כורה רעה, ועל שפתו כאש צורבת" - האדם הרע הזומם בלבו להרע לאחרים, אבל בשפתיו הוא משבח אותם בלהיטות, כמו אש צורבת. דרך הישר בקילוס, בדברי שבח לאחרים, סוטה מדרך הישר במזימות הלב הנסתרות, העלולות לפרוץ החוצה ולהתגלות. כבר אמר אביי, חברו של רבא, מגדולי אמוראי בבל בדור הרביעי (בשנת 340 לספירה): "שלא ידבר (האדם) אחד בפה ואחד בלב" (בבא מציעא דף מ"ט/ע"א). על האדם להיות אמיתי וישר. עליו להקפיד שיהיו פיו ולבו שווים באותה אחדות דעים (על פי שיטת חכמים במסכת פסחים דף ס"ג/ע"א).
"איש תהפוכות ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף" - אדם הפכפך, שנוהג לרמות ולשנות דעתו, פותח בדרך הישר אך סוטה ממנה בשולחו מדון - ליבוי ריב וקטטה בין בריות. הנרגן, הסכסכן, הלהוט בכל מאודו למצוא את הרע והשלילה בכל דבר, מרחיק אלוף - מפריד ידיד וחבר מרעהו. כל אלה בטוחים שדרכם ממשיכה להיות דרך הישר.
"איש חמס יפתה רעהו והוליכו בדרך לא טוב" - אדם הנוהג לחמוס - לגזול ולשדוד מהזולת, מסוגל לפתות את רעהו ולשדלו בהבטחות שווא לעשות כמותו. השני, בטוח שהוא הולך בדרך הישר, מתפתה והולך איתו לבסוף בדרך לא טובה.
"עוֹצֶה עיניו לחשוב תהפוכות, קוֹרֵץ שפתיו כילה רעה" - האדם הרע, הזומם בלבו להזיק ולפגוע בשני, עוצם עיניו כדי להתרכז ולחשוב תהפוכות - מחשבות רעות, שהן בניגוד לדרך הישר. אחר כך הוא "קורץ שפתיו" - מכווץ שפתיו בשפת הרמזים, ומבצע את רעתו שזמם. בתחילה, הדרך היא דרך הישר הנהפכת לדרך רעה שאינה טובה לאף אחד.
מסקנה:
יש לדבוק בדרך הישר כלפי עצמנו וכלפי הזולת מתוך השתדלות בעשייה חיובית.
ד"ר אברהם גוטליב
המרכז ללימודי יסוד ביהדות
אוניברסיטת "בר-אילן"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
ילדים יקרים!
אתם מוזמנים לשתף אותנו בחווייתכם מקריאת עלונים אלו.