פרשת השבוע
"ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע עד היום הזה" (דברים כ"ט/ג').
בסוף דברי התוכחה הארוכים והקשים המוזכרים בפרשת "כי תבוא", מופיע פסוק חכם ומדהים זה, המבהיר לנו עקרונות חינוכיים.
משה מבהיר לבני ישראל, שבמשך 40 שנות המדבר לא היה לכם "לב לדעת, עיניים לראות ואוזניים לשמוע". רק לאחר 40 שנה בהם הקב"ה היקנה לכם שפע עצום של אמצעי הסברה הגעתם לאמת זו.
זכיתם בהליכתכם במדבר לשפע אירועים, נסים, אותות ומופתים, מתן תורה, ענני כבוד שהקיפו אתכם כל הזמן, מן שירד ואכלתם אותו. הכל כדי שתפנימו בתוככם, במשך הזמן, אהבת ה' ואמונה בבורא עולם. הלימוד צריך להיות משפיע על הלב - לדעת, על העיניים לראות על האוזניים לשמוע. כדי להחדיר אמונה המבוססת על רוחניות צריך זמן - ארבעים שנה - מרגע היציאה מעבדות לחרות. רוחניות נקנית בזמן ממושך ובשלבים, מוטמעת היטב. מערכת חינוכית איתנה וזקופת קומה יכולה להקנות לאדם "לב לדעת" חכמה ואמונה.
משה מסיים ב"ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם, למען תשכילו כל אשר תעשון" (כ"ט/ח'). כל מעשיו של האדם הנובעים ממוח פורה רוחניות, מגיעים לרום הפיסגה בעשיה ובחשיבה איכותית. בעולמנו חייבים אנו להבין שהלימוד - הרוחניות - צריך התמדה כל הזמן, אין "הפסקה" האומרת או משדרת 'למדתי מספיק, מעתה והלאה יהיו חיי קלים יותר'. עולמנו מעניין ומרתק כל הזמן, מתקדם, משתנה ומתפתח, רכישת רוחניות - לב לדעת בסיוע העיניים והאוזניים - צריכים להיות מופעלים כל החיים. כל הזמן אנו עומדים בניסיונות שעליהם ניתן להתגבר עם הוספת רוחניות. אדם צריך לפעול, להיות עסוק כל הזמן בלמידה, ולא לשבת בביתו ולצפות שירד לו "מן" מן השמים. תורתנו מלמדת אותנו כללים נוספים ברכישת רוחניות: עלינו לבנות חיי חברה, לסייע לחבר, לנזקקים, להכניס אורחים ולכבדם. כל חיינו חייבים לשלב פיתוח אישי של כל אחד מבחינה רוחנית, אך תמיד מתוך אהבת אדם. אהבת האדם והאמונה בבורא עולם שזורים זה בזה, כנאמר: "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'".
לימוד מדי יום מטפח באדם מוח איתן ו"לב לדעת" אשר משפיע על כל חלקי גופנו להיות בריאים, באשר הרוחניות מוסיפה לאדם שמחה ואושר. אדם שמח ומאושר יש בו הורמונים אחרים מאדם עצוב ומדוכא.
ברור באופן חד משמעי שלמידה מגבירה את הרוחניות המשפיעה על גוף שמח ומאושר. על כן יש לקבוע עתים לתורה יום יום ולא ללמוד לעתים - פה ושם...
צריך כמובן לבנות חממה- תשתית יצוקה הגורמת לאתגרים, כדי שהלמידה תהא מבוססת על רצון ועניין, שיביאו אותנו להנאה בלימוד ויתרמו לשמחה ואושר.
עלינו ללמוד מפרשה זו, כי ניתן לכבוש כל פיסגה, לטפס היטב על כל הר, להתגבר על מכשולים שבדרך ולנצח תמיד, אם משלבים עשיה רוחנית
כאמור, חשוב להבהיר שרוחניות אינה ניקנית ב"מבצע חד פעמי". רוחניות קונים במהלך כל חיינו. עלינו לבנות תשתית איתנה - חממה המשופעת באתגרים - כדי שקניית הרוחניות תהא איתנה, חזקה ומשפיעה.
ד"ר יחיאל שרמן
משלי שלמה
"טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ, מֵעִקֵּשׁ שְׂפָתָיו וְהוּא כְסִיל. גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב, וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא. אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ, וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ. הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים, וְדָל, מֵרֵעֵהוּ יִפָּרֵד. עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה, וְיָפִיחַ כְּזָבִים לֹא יִמָּלֵט". (משלי י"ט/א'-ה')
לפנינו תיאור של ארבעה טיפוסי אנשים, עם המלצה להתחבר לראשון שבהם: רש תמים, עיקש שפתיים (כסיל), בלא דעת נפש (חסר רגש), אץ ברגליים (פזיז).
"טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ, מֵעִקֵּשׁ שְׂפָתָיו וְהוּא כְסִיל" - כדאי, רצוי ומומלץ להתחבר ולהתיידד עם אדם "רש", דל אמצעים, שהולך בדרכי תום ויושר והוא שלם ואמיתי במעשיו. עדיף לאדם להתיידד עם רש מאשר עם אדם שהוא "עיקש שפתיים", האוחז בדרכי מרמה וכזב, והוא למעשה כסיל חסר תבונה, שלא הולך בדרך הישר והטוב.
"גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב, וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא" - לא טוב להתחבר ולהתיידד גם עם איש שאין לו "דעת נפש", איש חסר רגש ומצפון כלפי עצמו וכלפי הזולת - איש קר, אדיש ולא אִכפתי. טיפוס נוסף שלא רצוי להתחבר אליו הוא "אץ ברגליים" - אדם נמהר ונחפז ואיננו מיושב בדעתו, רץ לעשייה והוא חוטא בשל כך וגורם לכישלונו.
"אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ, וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ" - אדם העושה מעשי שטות חסרי הגיון בסיסי, הוא כסיל חסר תבונה, הגורם בטיפשותו להימנע מללכת בדרך הנכונה. יתר על כן, במקום לבוא בטענות לעצמו, הוא כועס על ה' - כאילו הוא גרם לו להיכשל. הכסיל מתעלם מן העובדה, שבעולמנו החומרי, עולם העשייה, עלינו לחשוב היטב ולעמול כדי להגיע להישגים ואינו לוקח אחריות על מעשיו.
"הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים, וְדָל, מֵרֵעֵהוּ יִפָּרֵד" - האדם מטבעו נמשך לבעלי היכולת, לכן אנשים רבים נוטים להתחבר עם אנשים אמידים, בעלי הון. עושרו של האדם מרחיב את מעגל ה"חברים" שלו. אך האמת היא שחברות כזאת איננה חברות אמיתית. זו בעצם "אהבה שתלויה בדבר" - בעושר, שהם מסתופפים סביבו. לעומת זאת, האיש הדל הוא בודד, אפילו החבר היחיד שהיה לו נפרד ממנו. הציבור נוטה לחשוש מאנשים חסרי אמצעים ונמנע מאוד מלהתחבר איתם, בדרך כלל.
"עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה, וְיָפִיחַ כְּזָבִים לֹא יִמָּלֵט" - עֵד שקר, המעיד עדות כוזבת פרי דמיונו, לא יהיה זכאי בדין ולא יימלט מעונשו על שפיכת הדם הרוחנית-נפשית של רעהו. ה' יעניש אותו, כאשר השקר יצא לאור ויתגלה לעיני כל - כדברי האימרה: "לשקר אין רגליים".
מסקנה:
יש להתחבר אך ורק לאנשים טובים, ישרים ואמיתיים, שאין להם יותר מידי עושר ונכסים, כדי שהחברות תהיה אמיתית ולא תהיה תלויה בשיקולים זרים. אדם טוב, שמומלץ להתחבר עמו, הוא אדם חכם ונבון, צנוע, בעל רגש ומצפון, שיש לו אחריות על מעשיו. עליו להיות דובר אמת בפיו ובלבבו, שקול וחושב לפני המעשה. שהרי, דרך הישר והטוב היא דרך חיובית, שעניינה עשיית מעשים טובים כחובה מוסרית-ערכית, שהיא זכות גדולה.
ד"ר אברהם גוטליב
המרכז ללימודי יסוד ביהדות
אוניברסיטת "בר-אילן"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
ילדים יקרים!
אתם מוזמנים לשתף אותנו בחווייתכם מקריאת עלונים אלו.