פרשת "אמור"

בס"ד.

פרשת "אמור"

מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

"ויאמר ה' אל משה: אמור אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם, לנפש לא יטמא בעמיו" (ויקרא כ"א/א').

בראשיתה, עוסקת הפרשה באיסור הכהנים להיטמא למתים פרט לקרוביהם מפאת קדושתם ועבודתם במשכן. על פסוק זה שואלים: מדוע יש כאן כפל לשון: "אמור אל הכהנים" ובנוסף הציווי "ואמרת"?

הגמרא מביאה את הסבר חז"ל לשאלה זו: "אמור, ואמרת - להזהיר גדולים על קטנים" (יבמות קי"ד ע"א). רש"י מסביר את דברי חז"ל ואומר: "...למה להזהיר גדולים על קטנים? שלא יטמאו". ויש לשאול: מהי החשיבות הגדולה של הדין "לנפש לא יטמא" שיש להזהיר על כך מספר פעמים?

כדי לענות על שאלה זו יש להבין תחילה את הביטוי "להזהיר גדולים על הקטנים". ביטוי זה בא לומר שהגדולים משפיעים על הקטנים ולכן הגדולים צריכים להקפיד על התנהגותם ולשמש דוגמא אישית לקטנים, שילמדו ממעשיהם.

עניין טהרה והזדככות הוא לא דבר פשוט. אין לאף אחד רצון להיטמא, אך ללא אזהרות חוזרות ונישנות אין לנו סיכוי טוב להיזהר ולהישמר מכך. הביטוי "להזהיר גדולים על הקטנים" בא ללמד אותנו יסוד חינוכי חשוב, כהכנה לקבלת התורה: למרות שאנו עושים את ההשתדלות לנהוג כ"בני אהרון" - להיות אוהבי ורודפי שלום בן איש לרעהו ובין איש לאשתו ובין אדם למשפחתו, בכל זאת התורה מזהירה אותנו לעמוד על המשמר שחס וחלילה לא נגיע למצב של "לנפש לא יטמא". ישנן הרבה "טומאות" - פיתויים שונים, חברויות שונות, כל מיני משפיעים חיצוניים וזרים, שנראה לנו שהם "קטנים" ולעיתים איננו מקפידים להתייחס אל הדברים כאל דברים אסורים היכולים להשפיע חזק על הנפש ואיננו מייחסים להם חשיבות מיוחדת. על כן, בפרשתנו, אותה אנו קוראים בימי "ספירת העומר", שתפקידם להכין אותנו לקבלת התורה ב"חג השבועות" מתוך לב טהור והזדככות מלאה, מוזכר הציווי "אמור...ואמרת" הרומז על מצוות חינוך, שיש "להזהיר גדולים על הקטנים". עלינו להיות תמיד "עם אצבע על הדופק" ולא להסתמך על כך שאנו "בני אהרון" - גדולים צדיקים מספיק. יש להקפיד כל יום ויום להוסיף ולהתעלות במידות טובות ובמעשים טובים, שחס ושלום לא נגיע למצב של "לנפש לא יטמא". אם נקפיד בחיי היומיום על ה"דברים הקטנים", אזי מובטח לנו שלא נדרוך במקום ונגיע כל יום להישגים נאים יותר מן היום הקודם, בשאיפה כלפי מעלה. זהו הלימוד האמיתי שבפרשתנו להכנה לקראת חג מתן תורה.

דוד איינהורן

משלי שלמה:

אֲנִי חָכְמָה, שָׁכַנְתִּי עָרְמָה, וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא. יִרְאַת ה' שְׂנֹאת-רָע, גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע, וּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי. לִי-עֵצָה, וְתוּשִׁיָּה, אֲנִי בִינָה, לִי גְבוּרָה. בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ, וְרֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק. בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ, וּנְדִיבִים כָּל שֹׁפְטֵי צֶדֶק. אֲנִי אהביה (אֹהֲבַי) אֵהָב, וּמְשַׁחֲרַי, יִמְצָאֻנְנִי. עֹשֶׁר וְכָבוֹד אִתִּי, הוֹן עָתֵק, וּצְדָקָה. טוֹב פִּרְיִי מֵחָרוּץ וּמִפָּז, וּתְבוּאָתִי מִכֶּסֶף נִבְחָר. בְּאֹרַח צְדָקָה אֲהַלֵּךְ, בְּתוֹךְ נְתִיבוֹת מִשְׁפָּט. לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא. (משלי ח'/יב'-כא')

מעלות החכמה ביישום מידות טובות ודרך ארץ עם יראת שמיים: "אני חכמה, שכנתי עורמה, ודעת מזימות אמצא" - אומרת החכמה: מקומי במקום שיש פיקחות ושם אמצא מחשבות לעומקם של דברים, מתוך התבוננות בתבונה.

"יראת ה' שנאת רע, גאה וגאון ודרך רע, ופי תהפוכות שנאתי" - יראת ה' היא יראת שמים ותכליתה אמת וצדק תוך שנאת המידות הרעות, גאווה ונטייה מדרך הישר והטוב באמצעות התחברות והתערות עם אדם רשע בעל מידות רעות, כפי שמבאר רש"י.

"לי עצה ותושייה, אני בינה, לי גבורה" - לי החכמה יש חשיבה טובה עם שאפתנות ואמביציה בשפע לפתרון בעיות, ואני בעלת הבינה והתבונה ומכאן הגבורה-האומץ וההצלחה. יישום החכמה כמחשבה ריאלית מציאותית לפתרון בעיות נותנת ומעניקה למיישמה כוח רצון והצלחה.

"כי מלכים ימלכו ורוזנים יחוקקו צדק" - הצלחת החכמה היישומית בדרגים הגבוהים: בעזרתי, אומרת החכמה, ימלכו מלכים ויצליחו בתפקידם, והרוזנים והשרים יחקקו חוקי צדק ואמת באמצעות חשיבה נכונה וחכמה.

"בי שרים ישרו, ונדיבים כל שופטי צדק" - באמצעותי השרים ישלטו והנדיבים האצילים מן המעמד העליון יפעלו בצדק וביושר. כל החלטותיהם תהיינה החלטות כתוצר של משפט צדק של אמת לאמיתה.

"אני אוהבי אהב, ומשחרי ימצאנני" - הסולידריות-ההזדהות והפרגון מצד החכמה: אומרת החכמה - אני אוהב את אוהבַי, אוהבֵי החכמה, ומישמיה אשר משחרים-מחפשים, אחרי ומבקשים אותי והם אכן ימצאו אותי.

"עושר וכבוד איתי, הון עתק וצדקה" - בעקבות החכמה לעשייתה, יבואו עושר וכבוד - הון עתק שבא בדרך של צדק ואמת ויש לו קיום.

"טוב פריי מחרוץ ומפז, ותבואתי מכסף נבחר" - התוצר המעשי של יישומי, אומרת החכמה, כפרי יבולים טוב ומשובח. היא שווה הרבה יותר מזהב טהור לסוגיו ואפילו מכסף נבחר. התוצרת המעשית כפרי בשל וטוב וכתבואה מוצלחת, הוא יותר מכל דבר ערך גשמי-חומרי.

"באורח צדקה אהלך, בתוך נתיבות משפט" - דרך החכמה לפעול רק בדרך של צדקה ומשפט - צדק ואמת. החכמה מנתבת את ההליכה בנתיב של משפט צדק בין אדם לחברו.

"להנחיל אוהבי יש, ואוצרותיהם אמלא" - התכלית, אומרת החכמה, היא להנחיל לאוהבי ישות קיומית של ממש באופן מציאותי, ליישם דברים הגונים ולספק בכך את צורכיהם הבסיסיים שבשבילם באופן אישי זה כמילוי אוצרות - דברים יקרי ערך. ניתן להשיג דברים טובים בחיים באמצעות פעילות חשיבתית ומבינה מתוך אמת וצדק של יושר וכנות. צריך לחשוב טוב, להפעיל שיקול דעת ובכך להקל על החיים ולהשיג הישגים הוגנים וראויים. החכמה מעניקה חשיבה נאותה ליישום ממשי בהצלחה מרבית.

ד"ר אברהם גוטליב

המרכז ללימודי יסוד ביהדות

אוניברסיטת "בר-אילן"

"חוויית השבוע" מוגש ע"י "החוויה היהודית" הפועלת להעמקת ערכי היהדות