פרשת השבוע
"ואהבת את ה' אלוקיך, ושמרת משמרתו וחוקותיו ומשפטיו ומצוותיו כל הימים" (דברים י"א/א').
פרשת "עקב" היא המשכה של פרשת "ואתחנן" מבחינת הסגנון ואף תוכן הכתוב, יש בהן כ- 200 מצוות מתוך תרי"ג המצוות. בשתי הפרשיות מודגשים מאוד יראת ה', אהבת ה' ועבודת ה'. שלושה מושגים חשובים המבהירים היטב האמונה בקב"ה.
בפרשתנו מודגשות היטב הכשרת האדם והכנתו לקראת עבודת ה' ברמה הגבוהה ביותר: "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". הרמב"ם מדגיש שיש חשיבות לקיום המצוות ולימוד תורה מתוך אהבה.
פרשת "שמע" ופרשת "והיה אם שמוע" - שתי פרשיות מתוך שלוש, המרכיבות את "קריאת שמע", מהוות את בסיס האמונה ואת אחת התפילות המרכזיות בסידור התפילה. לכן הן נקראות פעמיים ביום בבוקר ובערב - בתפילת ערבית (בשכבך) ובתפילת שחרית (ובקומך). פרשיות אלה אף כתובות בתפילין ובמזוזות. כאשר מעיינים היטב בשתי הפרשיות הנפלאות והמדהימות הללו נבחין כי האמונה - יראת ה' - משולבת היטב עם "האהבה". האהבה והיראה קשורות היטב זו בזו. הפרשה הראשונה נפתחת ב"ואהבת את ה' אלוקיך". הלימוד מוסיף חכמה ותבונה, והוא מהווה בסיס - תשתית חשובה ביותר בעם היהודי מאז ומתמיד לקיום המצוות, אך לאהבה משמעות חשובה ועקרונית באמונה ובהתנהגות שלנו. אנו יודעים כיום את חשיבות שילוב האינטליגנציה השיכלית והאינטליגנציה הריגשית. הלימוד המתמיד מדי יום מגביר ומוסיף חכמה לאדם מפתח את שכלו, האהבה קשורה לרגש וחייבים אנו תמיד לשלבה יחד עם הגברת השכל.
אחת המצוות העיקריות בתורה היא מצוות "הנחת תפילין", המוזכרת בפרשתנו: "ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם, וקשרתם אותם לאות על ידכם, והיו לטוטפות בין עיניכם" (י"א/יח'). לכן אדם מניח תפילין מדי יום בשני מקומות על גופו: "תפילין של ראש" כנגד החכמה, אך תמיד עם ה"תפילין של יד" בגובה הלב המשלב את הרגש-האהבה. באחת מפרשיות התפילין - "והיה אם שמוע" הלקוחה מפרשתנו, קיימות שפע מילות "אהבה" המבהירות את השילוב הניצחי של שכל ורגש, של יראה ואהבה, ואמרו חכמינו "כל המקיים מצוות תפילין, כאילו קיים כל התורה".
בהמשך נאמר "ושיננתם לבניך" חובה עלינו הורים ומורים לחנך ילדינו להגביר תורה ולהאדירה, ללמוד ולהחכים - לפתח מוח פורה ורענן, אך כל השינון חייב להעשות באהבה. היהדות מבוססת על פיתוח חיי חברה יש ללמוד בחברותא - יוצרים אהבה ללימוד כאשר לומדים עם חברים. השינון חייב להיעשות בגיוון, בחוויות ובכלים מרתקים כדי להגביר תורה מתוך אהבה. למידה מתוך אהבה מוסיפה שמחה ואושר ואריכות ימים איכותיים שהרי ידוע כי האדם השמח והמאושר חי יותר שנים. לימוד וקיום התורה מתוך אהבה ושמחה יוסיפו לאדם שנים טובות ומאושרות לחייו, ככתוב בפרשה: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה..." (י"א/כא').
ד"ר יחיאל שרמן
משלי שלמה
"אֶת פְּנֵי מֵבִין חָכְמָה, וְעֵינֵי כְסִיל בִּקְצֵה אָרֶץ. כַּעַס לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל, וּמֶמֶר לְיוֹלַדְתּוֹ. גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב, לְהַכּוֹת נְדִיבִים עַל יֹשֶׁר. חוֹשֵׂךְ אֲמָרָיו יוֹדֵעַ דָּעַת, וקר (יְקַר) רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה. גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב, אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבוֹן". (משלי י"ז/כד'-כח')
לפנינו, תקבולות בדבר החוכמה שהיא מנת חלקו של בעל התבונה, בן כסיל מביא צער וחוסר שביעות רצון מדיבוריו וממעשיו להוריו, בדבר הכורח והצורך של השופט במשפט להיות זהיר בפסיקתו, בדבר אופיו של האדם בעל התבונה.
"את פני מבין חוכמה, ועיני כסיל בקצה הארץ" - החוכמה נגישה וניצבת לעיני בעל התבונה, בכל שיחה הם יקלטו וילמדו דברים חדשים, כי הם תמיד מעוניינים ללמוד ולדעת עוד. החכם מרגיש שהוא מבין את החוכמה ויודע להשתמש בה וליישמה. לעומת זאת, הכסיל לא מסתכל במה שלפניו, אלא עיניו בקצה הארץ, משוטטות למרחקים. הוא לא חושב ומתמקד, אלא מחפש ומחפש, כי חסרה לו הבינה להתבונן ולראות את מה שלפניו כראוי. הוא מחפש תירוצים שונים כדי להצדיק את חוסר הלימוד והמעש שלו.
"כעס לאביו בן כסיל, וממר ליולדתו" - הבן הכסיל, חסר התבונה וההיגיון, גורם בדיבוריו ובמעשיו כעס וצער לאביו. בנוסף, הוא גורם להתמרמרות וחוסר שביעות רצון לאמו-יולדתו.
"גם ענוש לצדיק לא טוב, להכות נדיבים על יושר" - על השופט היושב בדין מוטלת האחריות להקפיד היטב ולהיזהר בפסיקתו כדי שלא יעניש את הצדיק שהוא הזכאי בדין, כפי שאסור לו להצדיק את הרשע. וכן שגם לא יכה את הנדיבים, הישרים והאמינים על יושרם. יש לשפוט בצדק ועל פי אמת מידה נכונה כל אדם ולא לפי מעמדו.
"חושך (חוסך) אמריו יודע דעת, וקר (יקר) רוח איש תבונה" - אדם שקול וחכם שאינו מרבה בדברים, הוא נבון היודע דעת - חכם. מי שמונע מעצמו דיבורים מיותרים ומפנה את עצמו ללימוד ועשייה רוחנית טובה, זוכה לפתח את המחשבה בכוון חיובי. זאת ועוד, אדם בעל אורך רוח שאינו מתלהב מכל דבר, קר מזג, הוא בעל תבונה - חכם ונבון. יחד עם זאת, אין הדבר אומר שתמיד צריך לשתוק, אלא יש לשקול בתבונה את צורת ההתבטאות ואת העיתוי המתאים.
"גם אוויל מחריש חכם ייחשב, אוטם שפתיו נבון" - גם אדם חסר דעת ומוסר השותק ולא מגיב, עשוי לעתים להיחשב כחכם בעיני הבריות. וכן, גם מי שסותם וסוגר שפתיו, כדי שלא ייצאו מהם דיבורים לא נאותים, אף הוא עשוי להיחשב בעיני הבריות לאיש נבון, לעומת האווילים שאומרים כל העולה על רוחם מבלי להפעיל שיקול דעת ולכם טיפשותם מתגלה במהרה לעיני כל.
מסקנה
האדם שזכה מאת ה' להיות נבון, יודע להשתמש בחכמה באמצעות תבונתו וליישמה, כראוי וכיאות. על ההורים להתפלל בכוונה ולכוון את ילדיהם לחשיבה נכונה ונבונה מתוך חינוך מוסרי-ערכי. יש לבחון כל מקרה לגופו ולהסיק מסקנות צודקות כדי להצדיק ולזכות את הזכאי, הן במשפט והן בחיי היומיום. ביסוד התבונה והחכמה, פחות לדבר ולא להתלהב מכל דבר. להפעיל שיקול דעת ולעשות מלאכה נאמנה. השתיקה כתגובה, טובה גם לאנשים שאינם בעלי תבונה ומעמידה אותם כחכמים ונבונים בעיני הבריות.
ד"ר אברהם גוטליב
המרכז ללימודי יסוד ביהדות
אוניברסיטת "בר-אילן"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
ילדים יקרים!
אתם מוזמנים לשתף אותנו בחווייתכם מקריאת עלונים אלו.